"אני משתדלת להיות נאמנה לנושאים שקרובים ללבי", אומרת העיתונאית סיון כהן סבן, שהיום ברשת 13 תעלה תוכנית התחקירים החדשה שלה, "רגע האמת", שתעסוק בחשיפת הונאות ובמאחורי הקלעים של שלל פרשיות משפטיות. "אני חושבת שלייצר דברים שהם אתה ושלך - זה יתרון מאוד גדול במקצוע".
הפרק הראשון של התוכנית, שישודר הערב אחרי מהדורת החדשות (21:15), צפוי לעסוק בפרשת פדופיליה אשר במרכזה ניצבים כמה בכירים במדינה. "מאור צור (לשעבר עיתונאי חדשות 13 – ט"ל) היה הראשון שחשף את הפרשה הזאת וניסו להשתיק אותו בכל דרך", מספרת כהן סבן. "הוא אמר לי שהפרשה הזאת הוציאה לו את כל הרוח מהמפרשים וגרמה לו לומר: לא עוד. מה שתראו בפרק הוא רק קצה קצהו של הקרחון".
ברקע הפרשה שניצבת בפרק נמצא סיפור הרשעתו בגין עבירות סחיטה של לוכד פדופילים, שקיבל 11 שנות מאסר. לדברי כהן סבן, הפרק הופק למרות לא מעט קשיים. "דיברנו עם הפרקליטות כדי להבין את עמדתם בתיק", היא מספרת. "הגענו מאוד מוכנים, והתשובות שקיבלנו לא היו מספקות בעינינו. ויש הקלטות, ראיות, צילומים של אנשים שמגיעים פיזית עם כסף מזומן בכיס למפגש מיני עם קטין או קטינה בני 15. ובסוף טוענים שהם קורבנות של סחיטה? הם פצצות מתקתקות, ואפילו לא עשו את הדבר הבסיסי ביותר ובדקו להם את הטלפון".
זה ערער לך את האמון במערכות החוק?
"אני מאמינה קודם כל בשלטון החוק ובמערכות אכיפת החוק ובכל מערכת המשפט, ואני לא שותפה לעליהום הגדול, אבל אני כן חושבת שכל גוף עושה טעויות, וכל גוף צריך איזו ביקורת. אי אפשר לומר: אנחנו מושלמים בהכל, זה כוח שמשחית".
בישראל כיום נדמה שהכל הופך "פוליטי".
"זו עוד אחת מהבעיות. כל דבר נמצא מיד בקונטקסט של נתניהו, וזה מיד מייצר שני מחנות: אלה שרצים לתמוך בזה כי זה מתאים לאג'נדות שלהם, ואלה מהמחנה השני שזה לא מסתדר להם. באמצע אנחנו מאבדים את החיים עצמם. אתם השתגעתם? זה באמת נוגע לכולם, זה לא משנה אם זה מצביע ביבי או זהבה גלאון. אני חושבת שזה מה שכואב לי בעיקר. החיים עצמם נהיו 'כן ביבי לא ביבי'. בסוף זה לא רק מתסכל, זה גם גורם לכך שכל אחד מאיתנו משלם מחיר גבוה כאזרח".
מטונף ומלא בקסם
כהן סבן, אוטוטו 40, נולדה בירושלים. בצעירותה עבדה במקומון "כל העיר" הירושלמי. "נכנסתי לעולם הזה בגיל 14, כשהמקומונים היו בשיא", היא מתארת. "'כל העיר' היה בית המקדש של העיתונים, עם השטיחים המרופטים, והעישון במערכת, והכל מטונף ומלא בקסם, והדדליין של ימי רביעי לפני שסוגרים את העיתון של שבת. כל התקופה הזאת הייתה קסומה".
בשנת 2007 הצטרפה למערכת חדשות 10. ביולי 2013 עלתה לאוויר התוכנית החברתית־כלכלית־צרכנית "הכל כלול", שאותה יצרה והגישה יחד עם נגה ניר נאמן. בשנת 2015 החלה להגיש את התוכנית לבד עד לעזיבתה את התוכנית בינואר האחרון.
"היינו הראשונים שהסתכלו בעיניים לנוכלים ויצאו לרדוף אחריהם", היא מספרת. "עשיתי את כל הדברים האלה לפני עשור, ומה לא עשו לי? נתנו את הטלפון שלי באתרי ליווי, הוציאו סרטוני סקס מזויפים, עברתי הכל. צדק הוא יותר חזק מבחינתי. הרצון לעשות צדק ולתקן עוולות - הוא לא משהו שהשתנה אצלי. ברור לי אגב שגם אחרי שידור התוכנית הזו, אעבור מה שמאור עבר, אם לא יותר".
בפרומו של התוכנית החדשה רואים אדם שמגיע לשר המשפטים גדעון סער ואומר לו: "איך אתה כשר המשפטים והיועצת המשפטית שמינית חיים עם זה בשלום?".
ניסיתם לקבל תגובות?
"לא. את יודעת, שר המשפטים מתעסק עכשיו בדברים אחרים. אבל מילא תגידי, לא רוצים לאכוף את זה, לא רוצים להתעסק עם החצר האחורית של מדינת ישראל. פה זה הגיע על מגש לפתחה של המשטרה. יושבים בחדר החקירות עם ההקלטות והחומרים, וכל הדבר הזה מתגלגל לכולם - למערכת המשפט, לתקשורת. חבר'ה, אתם הורים לילדים. עשינו ניסיונות להבין כיצד מכונת הסחיטה הזו עובדת. נכנסנו לצ'אטים. יש פה עולם שלם של פדופיליה וניצול קטינים, ואנחנו לא מתחילים להבין את ההשלכות שלו".
את באמת חושבת שאנשים לא יודעים מזה?
"יש לי חברה טובה שמסתובבת הרבה בתחנה המרכזית. כשעבדנו על הפרק, היא אמרה לי: מי את חושבת שמגיע לשם עם המכוניות ואוסף את הילדים? אם היית יודעת את השמות שמסתובבים שם והרכבים שמסתובבים שם, האוזניים שלך היו נופלות. מבכירים ועד לאנשים שעובדים עם ילדים. אנשים נורמטיביים, זה יכול להיות אפילו שכן של מישהו מאיתנו. אין פה שום דבר שהוא בשולי החברה".
איך ניתן להיאבק בתופעות כאלה כיום?
"יש שני כלים: הכלי הראשון הוא כמובן הרשתות החברתיות. הכלי השני הברור מאליו הוא התקשורת המוסדית. ניסו להרוג את הסיפור הזה, וההחלטה ללכת על זה הייתה באמת מתוך דאגה. ככל שנברנו יותר, סימני השאלה הלכו וגדלו ולא קיבלנו תשובות".
ווליום אחר
ההחלטה לעשות את הסדרה הזאת נבטה אצל כהן סבן במהלך חופשת הלידה שלה, ואחרי פרישתה מהתוכנית "הכל כלול". "'הכל כלול' היא עדיין חלק ממני ואני מאמינה בה, אבל תוכנית יומית היא דבר מאוד שוחק", היא אומרת. "אחרי שילדתי את הילד השני שלי הרגשתי שאני חייבת הפסקה. כל מקרה ומקרה בא איתי הביתה, זה אף פעם לא נותר משהו מרחוק. בגלל שאני מעורבת כל כך רגשית הרגשתי שאין לי מקום להכיל את הדבר הזה".
והמדינה הזו מספקת עוולות שלא נגמרות.
"וכאב, ואני ממשיכה לעזור לאנשים כל הזמן בווליום קצת אחר, ולפעמים אני לא יכולה. גם אני במקום שאני צריכה רגע לנשום בו. אני בן אדם טוטאלי, והרגשתי שאני כבר לא יכולה. עם הקטנים, והמשפחה, השקעתי עשר שנים בעזרה יומיומית, ולא לבן אדם אחד".
לאורך השנים עלו ב"הכל כלול" קמפיין המאבק בתאגידי המים והביוב בישראל, ההתנהלות הבעייתית בחברת הוט שהביאה לקנס חסר תקדים של משרד התקשורת שהושת על החברה, הקמפיין לשינוי שיטת חישוב הארנונה ועוד. "יצרנו גם סדר יום וגם מספרי רייטינג פנומנליים", אומרת כהן סבן.
היה קל להעלות את "הכל כלול" בזמנו?
"ממש לא. לא היה תקציב, ולא היה כזה דבר שאנשים מצלמים בטלפון חומרים, ואתה משדר את זה בטלוויזיה. זה היה עידן של צוותים שלמים, צלם, פריימים מהונדסים ויפים. היינו הראשונים, ועשינו את זה כי הבנו שאין לנו כסף להוציא על התוכנית הזאת. בנוסף, תוכנית כזו בארבע אחרי הצהריים לא הייתה רצועה שקיימת. כולם אמרו לי שזה הימור, ואני נלחמתי על הרצועה הזאת. ראיתי שם פוטנציאל צפייה, וגם אפשרות לקדם ולעשות דברים".
זו העיתונות שחלמת עליה?
"הרבה השתנה לאורך השנים. בסוף היום אני מתעסקת בדברים שמעניינים אותי, והיו הרבה אייטמים מביאי רייטינג שבחרתי לא לעסוק בהם. הרשתות החברתיות הן כלי שהבנתי מזמן שמייצר נגישות מול הצופים. הפומפוזיות של מגישי החדשות כבר לא קיימת. חייבים לייצר קשר עם אנשים".
עד כמה גדול משבר האמון של הקהל בתקשורת?
"יש משבר אמון גדול מאוד בין העם והתקשורת. במאי האחרון צייצתי בטוויטר ציוץ על תופעה ששמתי לב אליה, שבה צעירים מהמרכז, היפסטרים אפילו, הסבירו שבבחירות הבאות הם יצביעו לבן גביר. התגובות של מובילי דעת הקהל בטוויטר היו 'שטויות במיץ עגבניות', 'פרובוקציה בשקל' וגם דברים יותר חריפים. בסוף זה חלק מהבעיה. יש בועה, וזה שאתה מכיר במציאות - לא אומר שאתה תומך בה. הרבה פעמים אג'נדה פוגעת בשיקוף אמיתי של מציאות. זו הטעות שלנו, כי בסוף מאבדים את האמון בך. לא בכל מה שאני כותבת אני צודקת. אבל אני משתדלת להיות כן מחוברת למה שקורה סביבי".
מה היית רוצה שיקרה אחרי השידור?
"צריכים לקרות שני דברים: ראשית, שאנשים יבינו איפה הם חיים, ושיפתחו את הפרשה וישאלו פה שאלות - איך דבר כזה קורה ומה עוד קורה שאנחנו לא יודעים? לתקשורת יש כוח מאוד גדול, אבל יש גם פופוליזם בבחירה לעסוק במשהו כי הוא על סדר היום הציבורי. התוכנית מראה איך אנחנו חיים, איפה אנחנו חיים ואיך דברים קורים. יש שופטים בירושלים ויש אנשים נהדרים בפרקליטות ולא צריך לשפוך את התינוק עם המים או לעשות דה לגיטימציה. זו לא המטרה ולא הכוונה. אבל צריך לבקר ולראות, ואם נעשו דברים - לחקור אותם. ככה זה צריך להתנהל במדינה דמוקרטית".
מהמשטרה נמסר בתגובה: "מדובר בחקירה שהתנהלה במקצועיות בהתאם להוראות החוק והסמכויות ובוצעה בליווי הפרקליטות, בסיומה הוגש כתב אישום, ונגזרו על הנאשם 11 שנות מאסר. מחומר החקירה שצבר צוות החוקרים עלתה תמונה ברורה של סחיטה מתוכננת היטב מצד הנאשם כלפי אזרחים תוך ניצול רצונם לקיים יחסי מין עם נשים מחוץ לתא המשפחתי תמורת אתנן כספי. קורבנות הסחיטה מעולם לא ניהלו מגע כזה או אחר עם קטין בהקשר זה".
מהפרקליטות נמסר בתגובה: "אלעד בן־נון אינו קורבן וכפי שנקבע בגזר דינו אינו חושף עבירות, אלא עבריין שפעל מתוך בצע כסף. הוא הודה והורשע בעשרות עבירות של סחיטה באיומים ופגיעה בפרטיות, ונידון ל־11 שנות מאסר. התיק הנוגע לחשדות שיוחסו לקורבנות שבן־נון סחט נסגר לאחר בחינה חוזרת ומדוקדקת, ממנה עלה כי כמחצית מקורבנות הסחיטה לא ביצעו כל עבירה. ביחס ל־14 חשודים נוספים נמצא שאין די ראיות להוכיח שהם הגיעו לפגישה לצורך מגע מיני שאסור בחוק או שלא ידעו שהוא כביכול קטין. אשר לשבעת החשודים הנותרים נמצא, כי בשל קושי ראייתי משמעותי, שנוצר בשל דרך פעולתו של בן־נון, אין סיכוי סביר להרשעה בעניינם.
במקרים רבים האירועים התרחשו זמן רב טרם פתיחת החקירה, כאשר באופן שיטתי פעל בן־נון להשמדת הראיות ומחק את ההתכתבויות מהטלפונים של המתלוננים. ייתכן שבזמן אמת נכון היה לבצע פעולות חקירה נוספות בנוגע לשבעת החשודים האמורים לעיל, כדי לבחון אם בנסיבות אחרות וכלפי קטינים 'אמיתיים' הם ביצעו עבירות דומות. כמובן שמטבע הדברים, לא ניתן לדעת היום האם היה בכך כדי להביא לחשיפת עבירות כלשהן".