איזה שבוע זה היה. הממשלה החלה לקום בצעדים קטנים, המולת הבחירות נשכחה מעט, ובדיוק כשרצינו קצת שקט ושמש, הגיח מזג האוויר הסגרירי שאיכשהו הפתיע שוב את הרמזורים המפוזרים ברחבי ארצנו. צבא חזק, כיפת ברזל, חיל אוויר מדהים וטלוויזיה איכותית, והגשם הרציני הראשון משבית אותנו לשמונה שעות. לעולם לא אפסיק להיות מופתעת מזה. קורה. בואו ננסה לפתוח דף חדש אחרי השבוע שצלחנו, לשים בצד את הפקקים, הקושי לקום בבוקר כשהרצפה מרגישה כמו הקוטב הצפוני, והעובדה שלא היה לנו יום חופש בניגוד לשבוע שעבר, ונעשה הפסקה קצרה לבינג' מסורתי של סוף השבוע. טלפונים על שקט, אנחנו מתחילים.
הכתר: The Crown
'הכתר'. הסיבה הרשמית להברזה מיציאות מאז שנת 2016, והתירוץ לאובססיה הפסיכית של כולנו עם בית המלוכה הבריטי. מישהו שמע פעם על מלכים אחרים וזה כל כך עניין איתם? לא משנה, למדנו לאהוב את המעללים מהממלכה המאוחדת, והאמת שיש לכך הסבר - הנפשות הפועלות באמת סיפקו לנו לא מעט שערוריות. השבוע, אחרי המתנה מתוחה, יצאה אל אוויר העולם העונה החמישית במספר, הראשונה אחרי מותה של המלכה אליזבת' השנייה, שנפטרה בספטמבר האחרון בגיל 96.
הפעם, מלווה הסדרה את ימי שנות התשעים במלוכה, שיש האומרים שזהו העשור הקשה ביותר שידעה המשפחה. השלמת פערים קצרה: שריפה בטירת וינדזור ב־1992, פירוק היחסים של הנסיכה דיאנה והנסיך צ'ארלס אחרי שבגד בה עם קמילה, גירושיהם של השניים ארבע שנים אחר כך, והשבר הגדול באמת – מותה של דיאנה בתאונת דרכים אחרי ימים לא פשוטים שעברה מבחינה נפשית בכלוב הזהב בו חיה.
העונה הזאת מזכירה לנו כמה דברים שבבית המלוכה התחננו שנשכח, בעיקר סביב דיאנה אבל לא רק. ב־1995, שנתיים לפני מותה, התייצבה מול עיתונאי BBC וסיפרה את כל מה שהיה בלבה על הנישואים שהתפרקו מול עיניה ועל הקושי להכיל את המתרחש. מנגד, רואים את צ'ארלס בונה מערכת יחסים חדשה על גבה של דיאנה, ואת ניסיונה של אליזבת' וסביבתה לטייח את הכל בשם הכבוד המוקפד כל כך של המילייה. וכאילו זה לא מספיק, גם הנסיך אנדרו והנסיכה אן בוחשים בעונה הזאת, מה שנקרא - לכבס כביסה של גדוד צנחנים מול עינינו המשתאות.
מסתבר שלא רק הצופים מבינים שיש פה הרבה מאוד כניסה לדקויות שלא מוסיפות כבוד למעורבים. ג'ון מייג'ור, ראש ממשלת בריטניה לשעבר, החליט להפסיק לשמור על פאסון ואמר שאחד מקווי העלילה בעונה, זה הקשור אליו באופן לא מפתיע, מנותק מהמציאות. תשפטו בעצמכם. מה לגבי הקאסט? הוא שוב התחלף, וכנראה שתזהו כמה פרצופים מוכרים מסדרות אמריקניות שכולנו ראינו. גם סלים דאו, שכיכב בתפקידו האייקוני כאבא של אמג'ד ב'עבודה ערבית', נכנס לרשימת השחקנים הפעם, ומגלם את מוחמד אל פאייד, אביו של דודי אל פאייד שהיה בן זוגה של דיאנה קצת לפני סוף חייה.
בקיצור, גם העונה הזאת שומרת על הרף הגבוה שהציבה לעצמה, היא מעניינת בהגזמה, ומכניסה אותנו שוב בזום אין אל הסודות הכי גדולים של הארמון המרתק ואפוף המסתורין. יכול להיות שזה בגלל שכולנו מכירים את מה שהיה שם בשנות התשעים, אבל עכשיו זה מרגיש הרבה יותר אמיתי, וקרוב מאי פעם למציאות, קשה ככל שתהיה. לגמרי כוס התה שלי.
קרוב יותר: Closer
כנראה שאנחנו, הישראלים, היינו נוסטלגיים למדי השבוע. מדוע, אתם שואלים? כי הדרמה הקומית מ־2004 שבטח ראינו בלי סוף מאז ניצבת במקום החמישי ברשימת הסרטים הנצפים של הימים האחרונים. 'קרוב יותר', סרט המבוסס על מחזה מ־1997, מלווה את אליס (נטלי פורטמן), חשפנית למחייתה, כשהיא נפגעת ממונית בזמן שעברה כביש. דן (ג'וד לאו), סופר בריטי, מגיע לעזור לה והשניים מכירים לעומק ונכנסים למערכת יחסים סוערת.
קאט לשנה אחר כך. דן כותב רומן על חייה של אליס, ובאותו זמן בדיוק מכיר את אנה (ג'וליה רוברטס), צלמת אמריקנית שהתגרשה לא זה מכבר, בלי שהיא יודעת שהוא במערכת יחסים משלו. אחרי שעוד שנה עוברת, דן מגלה את לארי (קלייב אוון), רופא עור, במקום לא צפוי, ומתחזה לאנה כדי לקבל את מבוקשו.
נשמע מסובך, נכון? את השאר אשאיר לכם, אבל בואו, אין מה להסס כשמדובר בשדרת הכוכבים הזאת ובסרט שזכה להמון אהבה מהקהל ולביקורות מהללות. גם בישראל הרימו את הכפפה הכבדה, ואיפשהו בשנת 2012 ושוב ב־2019 עלה הסרט כהצגה. לפעמים צריך קצת קאלט בחיים, 'קרוב יותר' הוא דוגמה מצוינת לכך.
הסוד של משפחת גרקו: The Secret of the Greco Family
משפחה מקסיקנית רגילה לכאורה, אפילו משעממת מרוב שהיא בנאלית, מקפידה לחיות את חייה מבלי להתנצל; לא על תנאי המחיה הנדיבים, לא על הכסף, ובטח לא על המעמד הגבוה שהצליחה ליצור לעצמה בסביבת מגוריה.
זמן מה אחר כך, מתברר שבני המשפחה מצליחים לשלוט בגורלם הכלכלי בעזרת פעולה יחסית פשוטה, לפחות במדיום הטלוויזיוני - הם חוטפים עשירים ודורשים עבורם כופר, וכך ממשיכים לתחזק את המפעל המוצלח והשקרי שבנו.
מעניין גם כבדיה מוחלטת, אבל בכל זאת חשוב שתדעו שהכל מבוסס על סיפור אמיתי. נשמע מוזר? עוד לא ראיתם כלום.
שמישהו יאכיל את פיל: Somebody Feed Phil
מעטים בינינו יודו שהם לא נהנים מסדרות על אוכל. עזבו רגע את תופעות הלוואי, דוגמת הטיולים המאורגנים למקרר במהלך הפרסומות, ושימו בצד את הרעב שנכנס בכם לאוכל שבכלל אין ברדיוס שלכם בשעות הלילה המאוחרות. אוכל משמח כל יצור חי, וזה אומר שאין משהו יותר משביע מטלוויזיה קולינרית מדי פעם.
אם השם פיל רוזנטל מוכר לכם, מדובר ביוצר של הסיטקום המיתולוגי 'כולם אוהבים את ריימונד'. הפעם הוא ממש לא מתייצב מאחורי המצלמה אלא מולה, ומסייר במדינות שהכי כיף לאכול בהן בערך, כמו תאילנד, פורטוגל, מקסיקו ועוד רבות וטובות.
צבעים, ריחות, תרבות אחרת, ואישיות מגניבה למדי של רוזנטל, יגרמו לכם לחוש כאילו אתם בטיול מודרך אבל ממש לא תצטרכו לצאת מהבית ולשים פנגו. אזהרה: לא ליטול על בטן ריקה. בתיאבון.
אנולה הולמס 2: Enola Holmes 2
בכל משפחה שאנחנו פוגשים בסדרות או בסרטים, יש משום מה קטע כזה שיש אח אחד מוצלח ואחד, איך לומר, קצת פחות. ב'אנולה הולמס' זה דווקא לא מדויק. השם מוכר לכם וזה לא במקרה, סדרת הסרטים מלווה את אנולה, אחותה של שרלוק המפורסם, עם המעיל החום הארוך והמקטרת, שמנסה גם היא להצליח בעולם הבילוש.
אגב, בסרט הראשון היא לגמרי הצליחה, וגם עשתה את זה מעניין מספיק כדי שנעקוב אחרי עלילה בלשית שעלולה להפוך מהר מאוד למעניינת כמו שלג דאשתקד. בסרט השני לעומת זאת, זה שעלה לנטפליקס ממש השבוע, המסע שלה בדרך לעוד קונספירציה מסתורית מלאת אקשן העלה ריח עבש של מוצר שעבר מזמן את תוקפו.
לא בא לי להכריז על הבלשים כמשהו שפס מן העולם, ודרמות תקופתיות יכולות לעבוד בלי כל ספק. כאן הכיף הזה של ההתחלה פשוט לא השתחזר, והכל היה מוגזם מדי כאילו אנחנו צופים במותחן בלשי בפעם הראשונה בחיינו. לסיכום: 2022 כבר כאן, אנא להעריך אותנו, הצופים, קצת יותר. תודה.