הצלחה של תוכנית ריאליטי חדשה לא נמדדת בתום שידור הפרקים הראשונים, אלא נדרשת לפחות עונה שלמה או אפילו שתיים עד שהקהל נכנס לעלילה, מתמכר לקונספט, אוהב את הפורמט ורוצה מזה עוד ועוד. למי שצפה אמש בריאליטי החדש "הקבוצה" של יורם זק, לא נדרש לו עונה שלמה, אלא נשאב במהרה לסוד העניינים עם סקרנות לבאות.
לעובר אורח זה עשוי להראות מהצד קצת יבש, אולי איטי וחסר תנועה, כי כל המשתתפים בניסוי המסקרן נמצאים בדירתם הקטנה, חפונים בשמיכה בספת הסלון או במיטה בעצלנות, אין מוזיקה מותחת, קללות או אקשן גדול כזה של תוכניות ריאליטי אחרות, אבל משהו באיטיות הזאת, בפשטות, גורם לך לעשות פוקוס על הפרטים הקטנים שבדר"כ היינו מפספסים.
ושם בפרטים הקטנים, יש עולם עשיר ומלא. הריאליטי "הקבוצה" שקול לאותן סדרות בריטיות מוצלחות ואהובות שהשתלטו לנו על מסך הטלוויזיה, המתהדרות באותנטיות, קצב איטי וזהה למציאות שלנו, וצניעות בהוצאות ההפקה שעקפו בגדול את הקולנוע האמריקאי המושקע, המתפאר בכוכבי ענק וסיפק לנו אקשן ללא הרף, אך למרות ההשקעה הפך ללא אמין וקיצ'י עד גבול הבחילה.
מצאתי את עצמי מחייכת לאורך כל הצפייה בפרק אמש ,הרומנטיקה הקטנה, הלבטים של המשתתפים, ההתרגשויות ממשפט אחד קטן ששלח הצד השני, כאלו היו תיכוניסטים נלהבים שגילו לראשונה את הליבידו שלהם. המון קסם היה בפרק אמש וגם יש לנו זוג ראשון של העונה.
עדן כוכבת הפרק אתמול, שהייתה מחוזרת על ידי שני הגברים המוצלחים של העונה נדב וניב, נאלצה להתמודד עם קבלת החלטות לא פשוטה. שניהם מלאי אינטליגנציה רגשית, שניהם כובשים, כל אחד מיוחד במינו וגם זכתה בבונוס כי שניהם נראים מצוין.
אממה משפט אחד הרס לנדב את כל הסיכויים, כשניסה להשוויץ בפני עדן שיש לו הצעות מוחשיות אחרות מרווקות אחרות בתוכנית, והוא בודק קודם איתה מה כוונותיה. איך משפט אחד מיותר ושחצני עשה טרן אוף והביא לתפנית בעלילה, ועדן שהתלבטה, הכריעה באותו רגע ובחרה בניב הרגיש והצנוע שלא התפאר בהצעות האחרות שקיבל מנגד, והוא קיבל.
הוא שיתף רק כשנשאל על כך על ידי עדן. אז למדנו אתמול דבר או שניים על זוגיות ובכלל, שצריך לדעת מתי לסתום את הפה, לא לשתף בכל מתרחש, לשמור קצת לעצמך, ובעיקר שצניעות היא מעלה מרשימה ומושכת בעוד שחצנות מרחיקה ומעוררת סלידה. גם למדתי אתמול מילה חדשה שחזרה שוב ושוב בפרק אמש "פומו", אז פתחתי ויקיפדיה וגיליתי שפומו היא חרדת החמצה, אז תודה ל"קבוצה" שבזכותה העשרתי את אוצר המילים שלי.
ונחזור לעדן וניב שבחרו אחד בשנייה והם הזוג הראשון בקבוצה שיפגשו בעוד שלושה ימים בקצה העולם במקום מבודד. אחרי שניב אזר אומץ והציע לעדן חברות והיא נענתה בחיוב, הם יצאו לדייט ראשון ברכבים עם חלון מוחשך. אני לא מבינה למה הם היו צריכים להתאפר ולהתלבש ולהתרגש אם בסופו של דבר הם שוב רק דיברו בטלפון. למה כל הנסיעה ומהומה רבה על לא דבר, אם יכלו לעשות זאת כשהם רבוצים בספה בבית?
המפגש בכאילו עם חלונות מוחשכים היה מיותר, היה יותר מסקרן אילו היו נפגשים עם מסכות פנים, או שקיר היה מפריד ביניהם עם פתח אחד קטן שמאפשר להם לתת ידיים להתלטף, לגעת. זה היה קסום. אבל המפגש ברכבים תחת כיפת השמיים בחניון מבודד, הרגיש כאילו היה מדובר באיזו עסקת סמים אסורה באישון לילה, עם שני בריונים מהעולם התחתון. לא היה בזה שום דבר סקסי, ולא רומנטי.
למחרת המפגש הכריז מנהל הקבוצה, יורם זק, לרווקים והרווקות ששניים מהמשתתפים, עדן וניב, שינו סטטוס והם בזוגיות, וכך התבשר נדב המאוכזב שציפה וייחל להשכים לבוקר חדש של זוגיות עם עדן.