לפני הכל, אני חייבת לציין שאמש בתוכנית של אופירה וברקו, נרשם רגע מעניין מבחינה פוליטית, כאשר ניכרו יריבות ומתח בין יועצו האסטרטגי של דרעי ויועצו של בן גביר, שנראו כאילו אין ביניהם תמימות דעים בכלל, למרות שהם שייכים כביכול לאותו מגזר. בעימות הסוער בין השניים בלטה טביעת האצבע של דרעי שידוע יותר במתינותו לעומת הקיצוניות של יועצו של איתמר בן גביר, שגיבב דברים חסרי טעם.
שוב ברקו התעלה על עצמו והטיח ביועצו של דרעי את שאלת המיליון שפחדנים למיניהם נמנעים בדרך כלל מלשאול, שמא יפגעו ברגשות החרדים: למה אנחנו האזרחים שעובדים ומשלמים מיסים ומשרתים בצבא, צריכים להיות פראיירים ולממן את המגזר החרדי שלא עובד ולא משרת? יצויין שאף פעם לא קיבלנו תשובה ברורה לשאלה הזאת שצצה מדי פעם בפורום כזה או אחר, גם הפעם כאמור לא.
אתמול בלילה חלמתי חלום. ובחלומי, הופיע ברקו, מחופש למרדכי היהודי, ונראה מתרוצץ ברחובות העיר שושן כשהוא מחפש מזור למועקה שהשתלטה עליו לאחרונה, עקב מצבם הקשה של היהודים בפרס.
בדרכו הוא עוצר יהודים טובים ופונה אליהם בשאלה: תגידו, מה עושים מצבנו בארץ הזאת בכי רע, יש לכם פתרון? אני חייב למצוא פתרון. ואז הוא נזכר שהוא הבטיח לזוגתו לקפוץ אל הקצב השכונתי ולקנות חזה עוף עבור תבשיל הגונדי שהיא מתכננת לארוחת הצהריים.
גם את הקצב שפעם היה רבי חכם ומוערך אבל חזר בשאלה, ברקו שואל: יש לך פתרון? הקצב מצחקק בעצבות ואמר לו: נו באמת, עם שני סריסים של המלך אחשוורוש, כמו בגתן ותרש, שהם עקשנים בני עקשנים ולא מוכנים לעצור אפילו לרגע, ובטח לא לחודשיים, את מסע השנאה שלהם כנגד היהודים ומערכת החוק שלהם הידועה בכל העולם כהכי נאורה, אתה רוצה למצוא פיתרון? אין מצב.
מכאן, החלום הסתעף ונוספו עוד דמויות ואותם סריסי המלך, בגתן ותרש, התחפשו בפורים ליריב לוין ושמחה רוטמן, ושניהם זוממים בכוונה להעביר את הרפורמה, כי הם יודעים שהדבר יעורר תסיסה בעם, והאחריות כולה תיפול על נתניהו. כלומר הם רוצים לראות בכישלונו, על מנת שיוכלו לתפוס את מקומו.
כפי שאתם יודעים, בחלום מתערבבים זה בזה, מציאות ודמיון, וככל הנראה החלום נבע מכותרת כלשהי שקראתי במהלך השבוע באחד האתרים, שיריב לוין פוזל לכתר.
כשהתעוררתי ושאלתי את עצמי איך נחתו עליי חלומות מוזרים כאלה, נזכרתי שבתוכנית השבועית שלו עם אופירה אתמול בערב, ברקו לא הפסיק לבקש מכל אורחיו לספק לו פיתרון, ולא משנה איזה, אפילו בשלוף מן השרוול.
רובם קשקשו את קשקושיהם הרגילים, אך אף אחד מהם לא הצליח להקל על המועקה הנפשית שפקדה את ברקו. מלבד אורח אחד. אהוד ברק, שהציע פיתרון ואפילו הבטיח לברקו, שאת המתווה שהוא מציע, הוא ירשום כמובן על שמו שלו, וברוב נדיבותו, יוסיף גם את שמו של ברקו.
ולמה יעשה כן? כי ברקו עצמו גם הציע פיתרון משלו, שאופירה כינתה: פיתרון מטאורי, והיה מקובל על אהוד, אבל רק בחלקו. ולמה רק בחלקו? כי ברקו הציע לעצור את המשפט נגד נתניהו, וליהודים תהיה אורה ושמחה. לדעתו, כל הברדק התחיל מהרגע שהוגשו כתבי אישום נגד נתניהו, ובגללם, יצאה לדרך ההפיכה המשטרית.
אהוד ברק הביט בעין קצת מבודחת בברקו והסביר לו כמו שמסבירים לילד קטן שאסור להיכנע לסחטנות. גם אופירה חיזקה את דבריו ושאלה: אז מהיום והלאה, לכל עבריין, נוותר ונסלח אם הוא יאיים שיעשה בלגן?
האמת היא שגם אני, לפני זמן מה, חשבתי כמו ברקו, שאולי עדיף לאור המצב, לבטל את כתבי האישום נגד נתניהו והוא יוכל לפעול בשקט ובביטחה למען טובת המדינה, מבלי שיוטרד עם עניינים משפטיים. אולם במחשבה שנייה, זה לא פיתרון פשוט. כי אם יבטלו לנתניהו את המשפט, למה שכל אדם מן השורה שיוגשו נגדו כתבי אישום בעתיד, לא יטען שגם הוא רוצה שימחקו לו את העבירות?
ואם לדבר במושגים של כדורגל, כפי שברקו נוהג להשתמש בהם בוויכוחים באולפן, האם הוא היה רוצה שיוותרו בקלות על בעיטות עונשין כנגד מי שעובר על החוקים, רק בגלל שהוא מאיים להפוך את המגרש לשדה קרב במקום לשמור על משחק הוגן?
אז הפיתרון של ברקו הוא לא בדיוק "מטאורי", ואף סותר לגמרי את המטרה לשמה יוצאים היום ההמונים למחות ולהילחם עבור ישראל מוסרית וערכית. ביטול כתבי האישום, יהיה לא רק תקיעת אצבע בעין של המחאה הצודקת הזאת, אלא עקירת העין כולה.
לעומת זאת, התעודדתי מדבריו של אהוד ברק שהבטיח לברקו שאם החוקים ההזויים שרוצה הממשלה להעביר, יצאו לפועל, בג"ץ יפסול אותם, ושהוא בטוח שכל מי שמחשיב עצמו כשומר הסף של הדמוקרטיה, כולל אנשים מהליכוד, יעדיפו להישמע להוראות בג"ץ מאשר לפוליטיקאים. אני נוטה להאמין שכך יהיה. תודה לאל, שבג"ץ, עדיין כוחו במותניו, על אף האיומים עליו מצד הממשלה להחלישו.