צפוי ועצוב: על אחד הרגעים הקשים העונה בחתונה ממבט ראשון

מור ושניר. שניר ומור. כמה אמרנו, דיברנו, הזכרנו, תהינו, שאלנו וניתחנו, כל כך הרבה סימני שאלה וסימן קריאה ממורקר אחד, הגיעו לסיומם בפרידה צורמת. מדי. ובינינו, בדיעבד, היא הייתה צריכה לקרות מזמן. אז בדיוק כמו בתרחישים הגרועים ביותר בזירת הקשר, אתמול נגמר סופית הדיאלוג בן 40 הימים פחות שלושה, שכלל חברות טובה והרבה  מאוד במשותף, בלי המרכיב המהווה דיל ברייקר שלשמו התכנסו המשתתפים בחזקת התוכנית.

וחרף התקווה לליבוי האש ולשחרור מהתקיעות בה נאחז שניר מהרגע הראשון, לצד אורך הרוח מעורר ההשראה של מור, זה פשוט לא הסתייע. אגב, אני אחרוג ממנהגי ואשוב לשאר הזוגות בהמשך השבוע, נראה לי שמכורח הנסיבות זה מאוד לגיטימי. "אולי עדיף להגיד שלא כבר עכשיו", תיאר רגע לפני שהחליט הצמד האם ללכת למסיבת הסיום עם שאר הזוגות. במשפט הזה בו הוא בחר, לפני שאזר אומץ לפרט למה התכוון.

אולי כדאי לחזור לאיך שזה התחיל לפני שמגיעים לסוף. שנייה חלפה משבריר השנייה בו קלט שניר את בת זוגו בחופה, ובאורח פלא ידע כבר אז שזה לא מה שציפה לו. מור שיערה את המתחולל בלבו של בעלה הטרי, ובאותה נשימה הסבירה לעצמה שהיא באה לתוכנית שמטרתה למצוא לה אהבה.

ובשביל המטרה הנעלה הזו עליה להתאמץ, גם בהיעדר שיתוף פעולה. וכך היה. מור נעזרה בתעצומות נפש אדירות (שאין לאף אחד מאיתנו) כדי להצליח להתחבב על מי ששידכו לה, וכך גם אנחנו, מתקשים להבין כיצד נשארים באותו בית ומרגישים שהפרטנר שלך לא מפתח אליך שום רגש שאינו חברי גרידא. משימה בלתי אפשרית, הגרסה הישראלית.

ומה קרה אתמול? שניר סיים עם מור את הקשר בעזרת השאלה האם כל אחד מהם יחזור ללו"זו. אני חייבת להודות שזה היה לא פשוט לצפייה. אם בוחרים לסיים קשר, אדרבא קשר טלוויזיוני, כדאי לדבר באופן ישיר, כן, בלי רמזים או ז'רגון עקיף.

כל אפשרות אחרת קשה לעיכול, ואינה מגיעה למישהו שחלקת איתו את ביתך במשך יותר מחודש. מור, אגב, קיבלה את הבשורה בהרבה מאוד פאסון, ארזה את הדברים במהירות וסירבה בעוד יותר פאסון לצ'ייסר הסיום שהוצע לה מסוף המסדרון. מן הסתם.

ברגעים כאלה מוטב לומר שטוב מאוחר מאשר אף פעם, אבל הפעם זה היה צריך לקרות הרבה יותר מוקדם. נניח, בעת בה ידע שניר שאין שום הסתברות ליצור קשר אמיתי עם עמיתתו לתוכנית. חבל על כאב הלב, על הניסיון, על הסיכוי המזערי כל כך ששניר חשב שעדיין נותר שם. שוב, אי אפשר לשפוט את רחשי הלב של פלוני, כן אפשר להביע דעה על כיצד הוא מנהל אותם.

לו שניר ידע בוודאות או כמעט בוודאות שאין צ׳אנס להעמקת הקשר עם מור, הוא היה צריך לומר לה מיד. באופן ברור, מובן וחד. בלי עטיפות מיותרות. משנתן לה להמשיך לצפות, עשה טעות פטאלית שהתבררה ככואבת במיוחד. גם לנו. מור, שאפו על כל הדרך העקלקלה, ועל היכולת הפלאית להיות בסיטואציה כמעט בלתי אפשרית. זה הזמן לדף חדש.