כבר בפרק הראשון ששודר אמש (ראשון), אנו עדות לרגע התקיפה המינית הקשה שחווה מלי בחדר המלון באישון לילה. למרות הבחירה לפתוח את הסדרה ישר בתקיפה הברוטאלית, ״האיש שרצה לדעת הכל״ מצליחה ברגישות ותחכום לגשת לנושא הטעון הזה ממקום סבלני ועדין. זה בא לידי ביטוי תחילה דרך השפה הוויזואלית המינימליסטית, שעוקבת באופן מציצני בהתמודדות של כל אחת מהדמויות בהתפתחות האיטית של החקירה. הסדרה נמנעת מלהעמיס בעודף צבעים ופרטים בפריים, ומנסה דווקא להביט בצניעות בחייהם של הזוג שחווה עתה טלטלה.
תמה חוזרת של הסתרה מתבטאת באופן בו המצלמה חושפת רק חלק מהדמויות המוסתרות על ידי קירות, אנשים ואובייקטים. הבחירה הזו כמו מצביעה על כך שהם, כמונו, מנסים ללא הצלחה להרכיב תמונה מפורקת ויותר מכך – את אותו דחף המגולם בכל אחת מהדמויות לחשוף את זהותו של התוקף המסתורי. אך בכל פעם שנדמה לנו כי זיהינו מיהו התוקף הפוטנציאלי, הסדרה דואגת לפרק לחלוטין את התמונה שעתה התבהרה ומחזירה אותנו לנקודת ההתחלה.
תצוגת המשחק המדויקת של נטע ריסקין מצליחה לשאת על כתפיה את האימפולסיביות חסרת הרסן של הבלשית אורנה לצד רגישות מפעימה. לצידה, מוריס כהן שמביא עמו משב רוח מרענן לדמות החוקר הקשוח ויוצר מעין הפרדה מתוחכמת בין מי שהוא כלפי חוץ, והאופן בו תפקידו מכלה אותו מבפנים. האווירה המנוכרת והעצורה שמגיעה מיד לאחר אותה תקיפה מינית, נסדקת איך שנכנס לתמונה בן הזוג המגונן, קובי. אימרי ביטון טוען את דמותו של קובי ברגש מתפרץ המונע מאהבה מוחלטת שעומדת בניגוד להסתגרות שחווה זוגתו מלי. עינת הולנד מצליחה להעביר את אותה מורכבות שבטראומה שחוותה מלי בגופה ובנפשה, ואת הניתוק שמגיע כחלק מתהליך העיבוד שלה עצמה.
התרעות פיקוד העורף