לחיפה הזדמנתי אולי פעמיים בעשר השנים האחרונות, ובאחת מהפעמים הללו כמעט התנגשתי בחזיר, ככה שאפילו מניסיוני הדל אני זכאי להעיד - חיפה מוצפת חזירים בלי הכרה. "חזירי עירנו" הוא סרט קצר, שמוקרן בימים אלה בפסטיבל דוקאביב, ויעלה בהוט 8, המתאר את השתלטות החזירים - או ליתר דיוק הצטרפות החזירים למארג האורבני בעיר.
לפני הכל חובה לברך את יוצרי הסרט על אורכו - 29 דקות בלבד. זהו, לטעמי, האורך המדויק הרצוי לסרט דוקומנטרי. סרטי דוקו שמתארכים לשעה וחצי מיועדים לאנשים חכמים, תאבי דעת, בעלי סבלנות, שאין להם משהו טוב יותר לעשות. אני לצערי לא משתייך לאחת מהקבוצות הללו. גם כל האנשים שאני מכיר. אז 29 דקות לדוקו זה קל, לא מייגע, מעניק לצופה את תחושת הסיפוק שתרם באותו ערב להשכלתו, ואפשר לעבור בלב שקט לסדרה בבינג'.
ובאשר לחזירים, כאמור יש שפע מהם בעיר. מהבחינה הזאת הסרט אינו מחדש דבר. כמה קטעי וידיאו של חזירים מפזרים פחי זבל ואוכלים מהם, אמא ואבא חזיר ועשרת ילדיהם החמודים, ראיונות עם תושבי העיר שתובעים "דילול" של החזירים - כלומר הרג החיות, ראיונות עם תושבים שטוענים שבעצם החזירים חמודים ואנחנו גזלנו מהם את שטחי המחיה ורק ראוי עתה שנניח להם להתפרנס מהזבל שלנו בשלום - כל מה שהיית מצפה מסרט על חזירים שעברו העירה למצוא פרנסה, בלי הברקה כלשהי, בלי זווית שלא נראתה או נאמרה בעבר, מה שעושה את סרט הדוקו הזה למוצלח עוד יותר: לא צריך לצפות בו. גם קצר, גם לא מחכים את הצופה, ואפשר לדלג עליו ישר לסדרת הבינג'.
ניתן אולי להתעכב על נקודה אחת שמועלית בסרט, ומתרחשת בישיבת מועצת העיר חיפה, תחת ניהולה של ראש העיר דאז עינת קליש רותם. כשקליש רותם נדרשת לשאלה מה עושים עם התרבות החזירים ברחובות ועם העובדה שמתרחשים מקרים שבהם החזירים תוקפים בני אדם, היא עונה שאכן יש מספר "פרטים סוררים" והעירייה מטפלת בהם. כשמתעקשים על השאלה, היא פשוט עוזבת את הדיון, ומדגימה באופן מושלם כיצד גוף ציבורי בישראל מתמודד עם בעיות - הוא פשוט אינו מתמודד עמן.
בבחירות המוניציפליות שלאחר מכן קליש רותם כזכור הפסידה ליונה יהב, ראש העיר הישן־חדש. יהב התחייב שבתוך 90 יום הוא יפתור את בעיית החזירים בעיר. הבחירות (בסיבוב שני) התקיימו בתחילת מרץ. 90 הימים הסתיימו בימים אלה ממש. מי שלא יראה חזיר בחיפה בסוף השבוע הזה שיקום.
התרעות פיקוד העורף