משכל זה נאמר, אפשר לבדוק את אמירתו האחרונה של שאפל במופע ביום חמישי שעבר באבו דאבי במבט צונן ושקול יותר. שאפל אמר, "ארצות הברית צריכה להילחם באנטישמיות כדי שיהודים יפסיקו להרגיש שהם חייבים את ישראל כמגן לעם היהודי". יהודים, אומר בעצם שאפל, מרגישים שאינם מוגנים מספיק מפני אנטישמיות באמריקה, בעיקר בשל אוזלת ידו של הממשל, ולראיה האירועים האחרונים בקמפוסים. בצר להם הם מפנים מבט ושפע אהדה כלפי ישראל, וזה - מנקודת מבטו של אזרח אמריקאי - פשוט לא פייר. עם כוחם הרב, כך הוא טוען, כופים היהודים על הממשל האמריקאי לבחור תמידית ב"צד היהודי" של המחלוקת, גם כשלפרקים הצדק אינו נמצא בצד היהודי.
למעשה, בעניין זה שאפל אינו שונה בהשקפתו מחלק מאזרחיה של מדינת ישראל, הסבורים בימים האלה שישראל אינה צודקת באופן פעולתה ומונהגת בידי מדינאים שבלשון המעטה שנויים במחלוקת. שאפל באמירתו מתקומם על העובדה שמדינתו נגררת אחר מדינה אחרת, שהאינטרסים שלה שונים מאלו של אמריקה, ובכך הוא צודק לחלוטין. באופן אישי, אם הייתי אמריקאי, כבר מזמן הייתי מראה לישראל המחוצפת, הסוררת, איפה האוזן של הנמלה, וההבדל ביני לבין שאפל הוא רק באופן הניסוח המבריק כרגיל שלו.
שאפל, כאמור, צוחק על כל אחד ועל כולם. אלא שהעולם הזה בימים האלה חסר הומור עצמי וסובלנות כלפי מי שעושה ממנו בדיחה, גם אם היא מצוינת. ככה שיוצא שבמקום מחיאות כפיים שאפל חוטף מטר עגבניות וקריאות בוז.
הלהט"ב מאשימים שהוא הומופוב ושונא טרנסג'נדרים. נשים מאשימות אותו שהוא שוביניסט. יהודים צורחים, בלי להאזין למה שאמר, שהוא אנטישמי. הצעקה הפבלובית שכל ביקורת על ישראל או על תושביה היהודים מבטאת אנטישמיות די יוצאת כבר מכל החורים. זה לא אומר כמובן שהאנטישמיות אינה קיימת - העולם חולה בה, והיא קיימת בענק. זה אוטומט הצרחות שמעצבן. הוא אומנם מספק פרנסה נאה לכותרות באמצעי התקשורת, זה מעניק לשדולות דשנות עניין לעסוק בו, וזה שאין לכך קשר לדייב שאפל חסר משמעות בעיני הצורחים. אלה, אם רק היו חכמים יותר, היו נהנים מהקומדיה שלו ומקבלים את מקלחת הבוץ כשבהחלט מגיע להם.
התרעות פיקוד העורף