בעיקרון, נכון אומנם לא להניח פח של חמוצים באמצעה של חגיגה גדולה, אבל חלק נכבד מהצופים, ואל תשאלו אותי כמה, לא היה יכול לשאת את נאומו של ראש הממשלה במוצאי שבת ודילג לערוץ כלשהו שבו לא שודר הנאום.
ראש הממשלה, כידוע, לא מתראיין לערוצי הטלוויזיה הישראליים. טענתו היא שערוצים אלה עוינים אותו ואינו מקבל שם סיקור הוגן. לערוצים זרים הוא מתראיין דווקא בשפע, ושם, בניגוד לערוצי החדשות המקומיים שבהם המראיינים שולטים היטב בחומר, הוא מקבל בדרך כלל מראיינים מלטפים, המתרשמים מעצם נוכחותו באולפן ומאפשרים לו להניח את אחת ממי יודע כמה מתחפושותיו ולהציג עצמו כאדם מרשים, בוטח בעצמו וביכולותיו ואימת כל אויבי מדינת ישראל.
מי שמשתפת עמו פעולה באופן תמוה בפעלול הזה היא דווקא התקשורת הישראלית. כשהוא מתייצב מול המצלמות לנאום - בלי מתן אפשרות לשאלות אחרי כן כמובן - היא מכשכשת בזנבה בהתרגשות, יורדת על גחונה ושותה את מילותיו כצמא במדבר.
עוד לא קם הערוץ שיאמר לראש הממשלה שכל עוד הוא ממשיך לפלוט את אוסף משפטי הרהב החלולים שלו, ועד שאינו עונה לשאלות הקשות שהוא חייב עליהן תשובה, לא יזכה לקבל סיקור כלשהו - לא צילומי יח"צ עם חיילים, לא ביקור פצועים, לא חיבוקים עם חטופים משוחררים - נאדה. כלום.
לא עונה על שאלות, אנחנו לא באים. כאילו למדינה הזאת אין ראש ממשלה. רוצה סיקור, דבר איתנו. לא רוצה? נו פרובלם. נצלם ונפרסם את נועה ארגמני מתחבקת עם אמה. עם החברים. יש הרבה אנשים בעם הזה שלהם זה סיקור מספיק מעל הראש.
התרעות פיקוד העורף