בימים של מלחמה וספק-הפסקת אש עם לבנון, 101 חטופים, איראן ועוד שש חזיתות מאיימות, נראה שסוגיית הגרעין עדיין ותמיד נמצאת שם בין הדברים. באורח פלא, איכשהו בעיניי הפך המושג הזה - ״גרעין״- למילת קוד שכולם מכירים, אך לא באמת יודעים מה היא אומרת, קצת בדומה ל״בינה מלאכותית״ שתופסת את מרחב השיח עוד ועוד.
מעבר לאורח השמרני והצנזוריאלי הכה אופייני למנטליות הישראלית דאז, ״האטום ואני״ מגלה שמות, סיפורים ופרטי מידע שהיו שמורים וצפונים בליבם של אנשי המודיעין, הגרעין והביטחון.
100 המומחים הצרפתים שהשתכנו בישראל למען סיוע בפיתוח הכור ונעלמו בבת אחת, והכסף הרב שנשפך על סילוק המדענים הגרמנים שחברו למצרים בפיתוח פצצת האטום המצרית, הם בין הדוגמאות הראויות והמצוינות לביטוי ארשת הכבוד והקדושה שישראל העניקה למדיניות הגרעין בראשית ימיה.
מדהים לגלות במהלך הצפייה עד כמה קודש הקודשים הזה, שפותח בקומה הרביעית של משרדי הלק״ם בתל אביב, האפיל ואיים על המוסד, עד כדי כך שזכה לכינוי ״המוסד 2״.
והאדוק והדקדקן מכולם, כפי שמצטייר בסדרה, היה כאמור בלומברג, שבשיא הפטריוטיזם האפשרי התגייס בגיל 14 לפלמ״ח, והתבלט לא פעם כחייל הבודד במערכה הבראשיתית והמבולבלת הזו שהייתה לו למשימת חייו.
במהלך הראיונות והעדויות של האנשים הללו, חזיזה מצליחה לקחת את מילת הקוד הטיטאנית והשמורה מכל ולפרק אותה לגורמים לקהל הרחב. בתקופת בת יותר משנה שבה ישראל נלחמת על שטחים, ״האטום והאני״ גוררת את חזית הלחימה למחוזות אחרים ונסתרים, שמושתתים באמת ובתמים על עיצוב הערכיות של מדינת ישראל, תוך גילויי כוונה, אהבת הארץ וחוסר התפשרות מצפונית של בלומברג, עוזי אבן ואחרים נוספים.
התרעות פיקוד העורף