אז אתמול בערב לבשתי מעיל ונבהלתי מהברקים והרעמים. ממש נבהלתי. ברמה של לבדוק את אפליקציית ההתראות של הטילים כדי להבין אם קרה משהו חריג. היום לבשתי חולצה קצרה. ואני שואלת – האם אני לא בסדר, או שהשבת הזאת באמת הייתה בסימן חוסר החלטיות מטאורולוגית. כנראה שהתשובה לשתי השאלות היא כן. לפחות בגזרת הנטפליקס יש החלטה. תבלו.
בינינו, השם ככל הנראה אומר לכם בדיוק לאן אתם נכנסים. אבל למען הפרוטוקול, אספר לכם במה מדובר. הכל מתחיל כשקמילה, בחורה מצודדת עיניים לכל הדעות, מחליטה לפתוח פרופיל באפליקציית היכרויות. היא מוצאת את הבחור שככל הנראה חיפשה כל הזמן, וחושבת שזהו, הכוכבים סוף סוף מסתדרים בכיוון הנכון.
לאורך המותחן הקולומביאני בן עשרת הפרקים, קמילה תבין שמאחורי הסיפור המושלם כביכול טמונה עלילה אפלה ובעיקר שקרית. בשורה התחתונה, פרננדו, השידוך שמצאה קמילה באותה אפליקציה, מתגלה כבחירה רעה מאוד. בלשון המעטה.
ומה באשר לבחירה לצפות בסדרה? חוץ מהעובדה שמדובר במשחק מוגזם מעט כיאה לתפוצה ממנה הגיע הקאסט, מדובר בדרמה קרינג'ית למדי, מה שהופך אותה לטובה מאוד בז'אנר הנוכחי. מתאים ללילה המוזר שהיה בשישי עם הברקים שהגיעו משום מקום. ולא, החות'ים לא הקדימו כמו שכבר אמרתי, אלה באמת היו רעמים.
אני לא זוכרת שצפיתי ביותר מדי מערבונים, לפחות לא בעת האחרונה. הז'אנר מוכר מאוד, ומשול למשהו עתיק שמריח מנפטלין, כשמה שמייצרים בשנים האחרונות בתחום מסתכם בפרודיות עם המוזיקה המוכרת, השריף הזה עם המגפיים המוגזמות, והצמחים שעפים ברוח המדברית בתזמון מושלם. זה לא מנע ממני לצפות ב'אדמה סוררת', שהרגיש לי ממש כמו עוד אחד מהמערבונים האלה. טעיתי.
מאחורי השם המסתורי משהו, ניצבת שרה, אמו של דווין, שמחליטה לשכור עבורם מדריך שיוביל אותם למקום בו באמת יוכלו להיות בטוחים. רק שבדרך קורה כל מה שיכול לקרות במערב הפרוע, ותכפילו במאה.
מדובר בסדרה שתראה לכם את האמת המכוערת של עולם הבוקרים, והיא הרבה פחות פוטוגנית ממה שחשבנו. למי שזה כן מדבר אליו, אתם הולכים לצלול ליקום מטורף והזוי שלא ידעתם שהייתם צריכים.
התרעות פיקוד העורף