חלק נוסף בתמונה הזוועתית של אירועי השבעה באוקטובר נחשף אתמול (חמישי) בתחקיר "עובדה" על יחידת הימ"מ. לוחמי הימ"מ שהשתתפו בקרבות התראיינו לתחקיר, בהם גם מפקד היחידה היוצא, שאיבד את בנו בשבעה באוקטובר, ומביע עמדה מורכבת על מבצעי חילוץ החטופים.
התחקיר, בעיקר בחלקו הראשון, קשה לצפייה. הקרב שניהלו לוחמי הימ"מ מול המחבלים בצומת שער הנגב, תועד היטב במצלמות הדרך המוצבות לאורך הכביש, וב"עובדה" בחרו שלא לחסוך בתמונות קשות. לא מעט הוצאות להורג מוצגות בחלק הזה, חלקן מטווח אפס.
חייהם של התושבים ששהו בקיבוץ באותו יום, פרט לשניים מחברי כיתת הכוננות שיצאו להילחם, ניצלו. הסיפור הבלתי נתפס הזה, שאמנם כלל גם רכיב של מזל או מקריות, ממחיש את מה שאומר מפקד הימ"מ לשעבר - ההחלטות שמתקבלות בחצי הדקה הראשונה של האירוע הן שיחרצו אם המבצע יצליח או ייכשל.
כאשר הוזעקו הלוחמים לקיבוץ, המידע שהיה בידיהם היה על אירוע בני ערובה בחדר האוכל של הקיבוץ, וכשזיהו את המחבלים בביתה של פסי, לקח זמן רב עד שנפל האסימון שמוחזקים בבית גם ישראלים. מתוארות שם דקות ארוכות של כאוס וחוסר תיאום בין הלוחמים מחוץ לבית - לבין גורמים בשב"כ ששוחחו עם בני הערובה והמחבלים בטלפון.
ואז מגיע הטנק. הטנק, כך מתעקשים בצה"ל וגם מפקד הימ"מ, הוא רק חלק משני באירוע בני הערובה, אבל תחקיר רשמי לחוד - ונרטיב ציבורי לחוד. הטנק הפך כבר הפך, בעיני חלק מהציבור לפחות, להיות סמל לניסיון של צה"ל לסיים את האירוע.
בימ"מ חושפים חילוקי דעות עם ברק חירם, ונראה כי המעורבים מסכימים שחירם דחף לחתור לסיום מהיר של האירוע, וכי כוחות הימ"מ כן ניסו להדוף את ההוראה. לפי התחקיר, חירם נתן "הוראה כללית" לירי והתקדם לזירה הבאה בקיבוץ.
למרות המתיחות, מפקד הימ"מ לשעבר מאמין שלא זה היה הגורם המכריע בזירה, והוא מבהיר כי הוא חושב שנעשה לחירם עוול בשיח הציבורי. הירי לעבר הבית אולי לא היה הגורם העיקרי בכישלון, אבל הוא בהחלט היה קטלני. שני בני ערובה נהרגו מהירי, ובצה"ל נאחזים בגרסה לפיה יתכן כי נהרגו על ידי רסיס ולא על ידי הפגז עצמו. וההיאחזות הזו מרגישה מאוד טכנית.
התרעות פיקוד העורף