חשוב להדגיש כי זוהר לא נבחר לשמש פרזנטור למותג הארונות, בשונה לגמרי מריבלין, לא קיבל תשלום עבור השתתפותו בסרטון וגם לטענתו שילם מחיר מלא עבור הארונות שרכש. שר התרבות הבהיר לטענתו כי צילם סרטון מפרגן לבקשת המתקין החמוד והמקצועי. סירייסלי? שמישהו יסביר לי לאן אבדה הבושה? לאן נעלמו הערכים? הקודים האתיים? האם הבדיחה היא עלינו או על חשבוננו?
האם מיקי זוהר לא מבין עד כמה יש בזה טעם נפגם וייתכן אף על רף הפלילי, ששר בכיר בממשלה משתתף בסרטון קידום לחברה מסחרית פרטית, בעודו תחת תפקיד משפיע? וגם אם נזרום עם הגרסה שלו ונצא מנקודת הנחה שצילם בתמימות סרטון רק ממקום מפרגן, הוא עד כדי כך תמים כדי לא לחשב את צעדיו? ואם הוא לא מבין אילו השלכות ורעש הדבר הזה יעורר, מה זה אומר על הבכירים שלנו במדינה ועל קו המחשבה ויכולת הניתוח שלהם.
אבסורד עוד יותר שכל זה קורה במקביל למשפט נתניהו שנערך בימים אלה בחשד למרמה, הפרת אמונים ולקיחת שוחד. האם לגמרי הרשות השופטת איבדה את ההרתעה, או שהממשלה איבדה את צו המצפון?
אני פה כדי להזכיר, כי לפי חוקי האתיקה וההגבלים שחלים על שרים בממשלת ישראל, שר אינו יכול להשתתף בפרסומת מסחרית כי כללי האתיקה אוסרים על שרים לנצל את מעמדם הציבורי לטובת אינטרסים מסחריים, כולל השתתפות בפרסומות. כמו כן, אוסר על נבחרי הציבור לקבל טובת הנאה אישית, מה שעשוי לכלול גם השתתפות בפרסומות בתמורה ישירה או עקיפה. וגם קיימת חובת נאמנות לציבור, כך שקידום אינטרסים פרטיים נחשב לניגוד עניינים.
אם שר בכל זאת יופיע בפרסומת מסחרית, הוא עלול לעמוד בפני חקירה, ביקורת ציבורית ואפילו עתירה לבג"ץ. לא ידוע איפה נופל ברמה המשפטית המקרה של זוהר, אבל למה הוא נכנס מלכתחילה לפינה הזו? עם יד על הלב, מבין נציגי הליכוד, אני די מחבבת את מיקי זוהר ומהמרת שלא היה בסרטון שום דבר מחשיד או מריח משחיתות, אבל זה היה ללא ספק צעד אווילי מצדו. ובעיקר מציג מגמה מדאיגה שמורידה את רמת האמון בכנסת ועל מוניטין שאיבדה הממשלה, שאינם ממלאים את עבודתם נאמנה ומנצלים את מעמדם לטובתם האישית ולמען רווח אישי.
התרעות פיקוד העורף