הסדרה שתחליף את "חברים": כולם מתלהבים מהקומדיה הזאת - ובצדק

היסטוריית הטלוויזיה האמריקאית מלאה בקומדיות על קבוצות חברים שחיות ומבלות בניו יורק. כעת, עם הסדרה החדשה "מבוגרים" (Adults) בדיסני פלוס, נראה שהגיע תורם של דור ה-Z לקבל ייצוג משלהם בז'אנר. הסדרה עוקבת אחרי קבוצת חברים בתחילת שנות ה-20 לחייהם שמתגוררים יחד ומתמודדים עם אתגרים חברתיים, מקצועיים ורומנטיים. אבל בניגוד לסיטקומים מהעבר שהתיאור הזה עשוי להזכיר לכם, כמו "חברים" או "איך פגשתי את אמא", כבר מהסצנה הראשונה של Adults ניכר שהיא הרבה יותר רועשת, ישירה וגסה מהקומדיות שהוזכרו קודם לכן.

כמו מרבית הסדרות כיום, ל"מבוגרים" יש עונה ראשונה קצרה, רק שמונה פרקים, שנגמרת מהר מדי ועוד לפני שתספיקו להתרגל לדמויות ולדינמיקה ביניהן. אבל שמונת הפרקים הללו, שחלקם מעולים וחלקם קצת פחות, מספיקים כדי לקבוע שלסדרה החדשה יש פוטנציאל להיות קומדיית בילוי מהנה ומצליחה שתשודר במשך שנים.

"מבוגרים" מצליחה להצחיק באחוזים גבוהים והיא עושה את זה בזכות העובדה שבניגוד לסדרות רבות כיום, היא לא מנסה להיות שום דבר חוץ מקומדיה. זה לא אומר שהדמויות לא עוברות שינויים או שמערכות היחסים לא מורכבות, אלא שהיא פשוט קומדיה שלא מתביישת בכך שהמטרה העיקרית שלה היא להצחיק את הצופים במשך עשרים וקצת דקות בכל פרק.

הבעיה מגיעה כשהסדרה נכשלת במטרה העיקרית שלה, להצחיק. לפעמים זה כי היא קצת רועשת מדי ולפעמים זה בגלל שהיא מנסה יותר מדי להיות אדג'ית ושערורייתית וזה בא על חשבון איכות הכתיבה. אבל רוב הזמן רגעי הנפילה האלה לא ארוכים ומהר מאוד הופעות המשחק המוצלחות של הקאסט מפצות על כך. הכימיה בין הקאסט טובה מאוד ומרגישה ריאליסטית והסדרה אפילו מצליחה לחדש וליצור עניין באחד מקווי העלילה הנדושים והקלישאתיים ביותר של הז'אנר – זוג ה"האם הם יהיו ביחד או לא"; זוג החברים בעל המתח המיני שמתכחש לכימיה הברורה ביניהם.

את האיכות הלא אחידה של העונה הקצרה אפשר לזקוף לחוסר הניסיון של יוצרי הסדרה, רבקה שואו ובן קרוננגולד, שמדובר בסדרה הראשונה שהשניים יוצרים ובעצם בסדרה המתוסרטת הראשונה שהזוג (המאורס) עובד בה, לאחר תקופתם בתוכנית הלייט נייט של ג'ימי פאלון. לא נדיר שלוקח לקומדיות מסוימות קצת זמן למצוא את האיזון שלהן, כמו כל מי שצפה בעונות הראשונות של "המשרד" האמריקאי או "קומיוניטי" יכול להעיד, אבל עם עזרתם של הכותבים המנוסים שמעורבים, כמו ניק קרול ("פה גדול") וסטפני רובינסון ("אטלנטה"), אני אופטימי מאוד לגבי היכולת שלהם לתקן בעתיד את המעט שלא עובד.

אבל גם יש צדדים חיוביים לתחושת חוסר הניסיון שעולה מ"מבוגרים", שאחד מהם הוא תחושת הרעננות שמייצר הקאסט. חמשת השחקנים הראשיים הם ברובם צעירים לא מוכרים, מה שמאפשר להכיר פרצופים חדשים ומוכשרים שלא מזוהים עם אף דמות קודמת. במיוחד אציין את הופעתו של אואן ת'יל, שמשחק את אנטון, שיש לו חודש מעולה בין "מבוגרים" לבין תפקיד נוסף קטן יותר בקומדיה החדשה של אמזון Overcompensating. אבל למרות שהוא בולט כמצטיין, זה לא סותר את הקביעה שבקאסט אין אף חוליה חלשה.

אז "מבוגרים" עדיין לא מושלמת בשום צורה ויש גם פרקים בעונה הראשונה הקצרה שאפשר להגדיר כניסיונות כושלים, אבל בסך הכול מדובר בעונה ראשונה מוצלחת, מבדרת וקלה לצפייה, במיוחד אם התחזית שלי נכונה ומדובר בסדרה שרק תלך ותשתפר במידה ותקבל הזדמנות לעונות נוספות.