הטכניקה של ברק סרי: לפרק את ביבי - כמו שאף אחד אחר לא עושה

במקום להתנגח בנתניהו, סרי מפליא להלל את כריזמת השחקן שבו, הפוטוגניות, היכולת לרתק את הבמה הבינלאומית עם האנגלית הרהוטה והיכולת "לשחק" תפקיד "יכול היה להיות מבין שלושת השחקנים המובילים בהוליווד".

ואז, בדיוק כשהמאזין מהנהן בהסכמה וקבלה, כי הנה אדם שיודע להיות מאוזן ולראות גם את הטוב, מגיע המהפך: הוא שקרן מעולה וזה מצוין לנו כי הוא יודע לשקר את הגויים. במילים אחרות, ראש הממשלה משרת את המדינה נאמנה בזירה הבינלאומית עם שקריו ויכולת המשחק שלו, אבל גם אלוף בלהנדס אותנו הציבור הישראלי, בשקרים שרבים קונים ואוכלים.

בנוסף סיפר כי נתניהו הודה בפניו שזו הייתה טעות להתראיין. בכך חשף את אישיותו העקבית של נתניהו, להסיט את הפוקוס מטעיות שלו, לא לקחת אחריות ולהאשים את כולם חוץ מאת עצמו. לא פרט שמפתיע אף אחד מאיתנו, נתניהו ידוע כמייחס קרדיטים והצלחות של אחרים לעצמו, ואם במשברים עסקינן, תמיד יש "הם" שנושאים באשמה.

בדיוק כמו השבעה באוקטובר בהם מסרב נתניהו לקחת אחריות. בלי לצעוק, בלי סיסמאות סרי מצייר את דיוקנו של מנהיג שנשען על שקרים משחק ואשליות ועד כמה חשובה לו התדמית הציבורית. אבל הוא עושה את זה כך, שגם תומכי נתניהו יכולים להאזין מבלי להתרחק ואולי גם להם יפול האסימון.

במילים אחרות, הוא מבהיר: מגל יודע שהוא שליח. הוא עושה את העבודה בשביל נתניהו, גם אם אינו מזדהה עם רוב הדברים. זו דרך מבריקה להוריד את מפלס השנאה של השמאל כלפי מגל, ולהציג אותו כאדם שפשוט "עושה תפקיד" ולא כאידיאולוג קיצוני, ויחד עם זאת גם גורם לצופים האדוקים שלו לא להאמין לדברים שמגל מנסה למכור להם.

ומעבר לכל זה, יש את האדם. האיש שמאחורי המיקרופון, המענטש, איש המשפחה. שחושף פרטים מרגשים מחייו האישיים כאב לארבעה, שהיה המשמורן המרכזי של ילדיו. הוא סיפר איך ויתר על משרות נחשקות, כולל תפקידים בכירים בתקשורת המקומית, רק כדי להיות שם בשביל ילדיו. זה צד אחר של סרי לא רק האסטרטג המחושב והחכם, אלא גם אב מסור, איש משפחה, שמבין מה חשוב באמת.

הוא דיבר בכאב על בתו יובל שהתאבדה בגיל 30 בדיוק לפני שנה בעקבות מאניה דיפרסיה, ועל הזמן שהקדיש לה כאב מסור, שהבין את מצוקתה והרצון לגאול את עצמה מייסוריה, דרך מפוקחת של הורה שלא מאשים אלא מקבל כל החלטה עד כמה כואבת שתהיה.

הוא אינו מתנצל על השאיפות שלו, להיפך, הוא בטוח בעצמו, משתחצן ביכולותיו, לא מתאמץ להצטנע, אבל יחד עם זאת, הוא שומר על עמימות בכל הקשור לשאיפותיו הפוליטיות. יש הצעות ממפלגות גדולות, אבל את הקלפים הוא שומר קרוב לחזה.

ברק סרי הוא שילוב נדיר בפוליטיקה הישראלית, הוא מצד אחד עממי, מזרחי מאשדוד שיכול לדבר אל אותם מצביעי הימין, חד כתער אך לא מתלהם, ביקורתי אך בצורה אלגנטית, אסטרטג מבריק עם כישרון תקשורתי עצום ואדם ערכי שנשאר נאמן לעצמו ולילדיו ואף ליריביו המרים. הוא מביא שפה חדשה של אמת, עטופה בצדדים רבים.