תרצה לא לבד. סביב איסקוב נבנה מרובע רומנטי משונה, טלוויזיוני ומופרע, שמורכב ממנה, משלקה, ממאי, ומהכוכבת האורחת של הסאגה, תהילה. כל אחת מהן עומדת בפוזיציה שונה, אהבה, הכחשה, בלבול והרס עצמי. וכולן רצות סחור־סחור סביב גבר אחד שמתייחס לכולן ברמת רעילות שווה.
תרצה, מאמי, תתעוררי!!!
זה כבר לא קראש. זו התרסקות. תרצה חושבת שיש בינה לבין איסקוב משהו. היא מאמינה באיזו כמיהה שרק היא רואה. אבל איסקוב? משפיל, קורא לה "מוח מים", צועק, מגחך, מתעלם, מצנן. כל שיחה ביניהם מסתיימת בכך שהוא מבהיר לה שוב ושוב שאין ביניהם כלום. והוא עושה את זה בעוצמה כזאת, שנראה שהוא כבר נהנה לראות אותה מתייסרת. אבל היא עדיין לא רואה.
ובמקום להתרחק, תרצה מתקרבת. כמו פצע שהיא לא מפסיקה לגרד, כמו שיר עצוב שהיא שומעת בלופ. היא מדברת עם שון, שמציע לה חום אמיתי. היא מקבלת ממנו כתף, היא נפתחת, אבל הלב שלה עדיין נעול במקום הלא נכון. והצופים? כבר לא יודעים אם לרחם, לכעוס או פשוט לצעוק לה: תרצה כהן תתעוררי! הלוואי שתתן לשון צ׳אנס, אני מוכן לשים כסף שאיסקוב יתלוש שערות מרוב קנאה.
תרצה ואיסקוב יושבים יחד, היא מנסה לברר אם הוא מחבב את מאי יותר ממנה. היא אפילו לא מצליחה לומר את זה בקול רם, והוא בתגובה רק מוסיף דלק: "אתן כולן חברות אותו דבר". משפט אכזרי ומדויק להכאיב. כי באמת אין לו רגשות כלפיה. רק שלתרצה יש מספיק לשניהם, והיא סופגת את ההתנהגות שלו כמו ספוג הפלא. בפרק הזה ראינו את תרצה עצובה, נסוגה, מתפרקת לאט מול המצלמות. וזה עצוב וחבל, הלוואי ותצליח למצוא בעצמה את הכוחות להתרחק, מה גם שאני כבר לא יכול לראות את הנרטיב הזה יותר!
תהילה - הליצנית הראשית בקרקס
תהילה הגיעה כדי "לסגור מעגל" עם יובל, אבל זה לא ממש קרה. במהלך השהות שלה בבית היא בעיקר ניסתה במודע או שלא להיכנס בין צמדים וזוגות. מהקשר של שני ויובל, היא עברה לגשש סביב הסטטוס של ארז איסקוב. היא מפלרטטת, מכניסה את עצמה למשולש, ואז בתהום שמכניסים אותה לתוך הקרקס. אבל האמת? היא נכנסה אליו בקפיצת ראש, וזאת על אף שהיא טענה שמבחוץ הבינה איך זה נראה ולא תעיז לעשות את זה.
הצופים רואים הכול. וגם הדיירים. דרור קורא לזה בפה מלא: "נכנסת לקרקס? תתמודדי." תהילה, שכבר ספגה לא מעט ביקורת מבחוץ, יוצאת שוב כמי שמנסה להיכנס בין הקשרים. אבל מצד שני מקפידה להגיד כמה היא לא שם, וכמה זו המצאה - אפילו כשזה הופך לסוג של ריב פומבי עם איסקוב.
מאי, לפעמים אפשר לקרוא בין השורות
לאחרונה מאי מצטיירת כדמות נורא ילדותית במובן הרגשי. גם היא מסתחררת סביב איסקוב. גם היא לא ממש יודעת איפה היא עומדת. גם היא מבינה שיש משהו בינו לבין תרצה ועדיין, ממשיכה לגשש. היא מפלרטטת, ואז מתנצלת. היא נמשכת, ואז נסוגה. ובעיקר היא מחפשת אישור מתרצה ומאיסקוב עצמו.
בשיחה ביניהן, מאי מבקשת מתרצה להבהיר לה אם יש משהו בינה לבין ארז כי רק אז היא תדע איך להתנהג. כאילו היא לא יודעת לבד. כאילו היא לא מרגישה את המבטים, את המתחים, את כל מה שאנחנו הצופים כבר הבנו מזמן. מאי מרגישה כמו הצלע השלישית, אבל לא מצליחה להחליט אם היא רוצה להישאר חלק מהמשולש הזה או לקום וללכת.
לטענתה אין לה חברים, ואין לה גב בבית, לכן היא נאחזת באיסקוב, למרות שהיא עצמה מודה: "אני לא מרגישה כלום כלפיו". רק פלירטוט. מאי יקרה אם את מרגישה שאת חלק ממשולש את כנראה חלק ממנו… את לא צריכה אישורים של הסביבה, מוטב שאם המצפון שלך מבקש ממך לקחת צעד אחורה תקשיבי לו. וזה לא רק בגלל הקשר של איסקוב עם תרצה, אלא גם בגלל שזה פשוט עושה לך רע, ומוציא אותך כמי שמוכנה להיות "האישה הנוספת".
ומה עם יובל ושני? תודה ששאלתם
אם יש דבר אחד שהכניסה של תהילה עשתה טוב בוודאות, זה לחיזוק הקשר בין שני ליובל. שניהם מגנים אחד על השני, סוגרים שורות, ובעצם הפכו לזוג האמיתי של הבית. תהילה, שרצתה לערער, רק הדביקה אותם יותר. חיזוק מפתיע, אבל מאוד טלוויזיוני. אחרי שתהילה חיזקה אותם, כנראה שהתפקיד ההיסטורי שלה בבית נגמר על אמת, ורצה הגורל ואת התוכנית הזו היא ראתה מהבית.. הרי אומרים שהנקמה מוגשת קרה? לא ככה?!
התרעות פיקוד העורף