היא מאששת את כל הסטריאוטיפים השליליים על נשים: קנאית, מחזיקה אותו קצר, משחקת בו בלי שישים לב, ובכוונת מכוון היא מתעמרת בו. הוא מתייחס ואוהב, בשבילה אהבה זה כואב.
כשביקש ממנה לא להתערב כשהוא צוחק עם אחרים, היא התנפלה עליו ואמרה "תסתום את הפה". היו הרבה טיפוסים אלימים ב"האח הגדול", אך היא מצליחה להתעלות על כולם. אחרי שכבר הכרנו אלימות פיזית, מילולית ואלימות כלכלית, הנה הגיע סוג חדש - אלימות רגשית. אומלל האדם שמתאהב בה. היא כמעט לא מראה חיבה, אלא תמיד נזיפות על התנהגות שבעיניה לא ראויה והיא תופסת אותו על מה שהיא מחליטה שהן "טעויות".
מבחינתה זוגיות זה ויכוח אין סופי, שאחריו מגיע דיון על מה רבנו, שאליו היא נגררת כנגד רצונה, ומייד היא ממהרת להיפגע ממה שהוא אמר, ומצפה שיבקשו ממנה סליחה, כי פגעו בכבודה. זו מלאכת מחשבת של שליטה, זו שרשרת איומה ללא מוצא. "כשלא מכבדים אותי, אני יכולה להתחרפן מזה", היא אמרה. אך היא עצמה אינה מכבדת את האחר, במיוחד לא את זה שאוהב. אבל לא רק זה - היא גם צוברת הכי הרבה קנסות על חשבון הקופה הציבורית, ויש לה דרישות לגבי הקניות. היא חיה בתודעה כוזבת של קורבן, אך הפכה למקרבן בפועל של כולם.
"אכזבת אותי, אתה ילד בראש", היא לוחשת ליובל בלילה, "עשית לי וידוא הריגה". הוא כל הזמן במבחן מולה, והיא מכשילה אותו. תמיד הוא תחת איום שהיא תיכף זורקת אותו, או כבר זרקה ולא מוכנה לשקול לקבל אותו בחזרה. יחסיהם תלויים על בלימה, וינוצלו לטובתה, לפי החלטתה.
שני מציגה מודל מושלם של זוגות רבים שחיים תחת איום מתמיד של בני זוגם. בני זוג שאוהבים לשלוט באחר, להקטין אותו. אם הוא לרגע מרים את הראש, הם יקיזו אותו באמצעות האשמה ואיום בפרידה. זו מכונת רעל שמזינה את עצמה.
"הסתכלת על בחורה אחרת כמו סוטה, כמו גבר שראה פעם ראשונה אישה, בא לי להקיא", היא מטיחה בו ובעצם ממסדת נורמה בלתי לגיטימית במדינה חופשית, ליברלית, דמוקרטית - להסתכל על הזולת, להביט באחר. הוא לא מבין איזה פשע הוא עשה. היא מגזלטת אותו. על האמירה "אני אוהב אותך" היא משיבה "נו, אז מה". הזוגיות הזאת, ככל שהיא עדיין קיימת, היא אירוע עצוב אבל חשוב. יידעו כל גבר ואישה, אלה הדגלים האדומים המונפים כבר בהתחלה.
התרעות פיקוד העורף