נטפליקס מככבת כרגע סדרת אנימציה חדשה למבוגרים בשם "Long Story Short". ובתרגום לשפת הקודש: אז בקיצור. הסדרה, שיצר רפאל בוב־וקסברג, שחתום על “בוג'ק הורסמן" הנהדרת, עוסקת בקורותיה של משפחה יהודית אמריקאית לאורך כמה עשורים, והיא באופן כללי סדרה מאוד־מאוד יהודית. למעשה, השם המקורי שלה - כך סיפרו ל"ניו יורק טיימס" וקסברג ושותפתו ליצירה, ליסה הנאוולט, שניהם יהודים - היה אמור להיות “בואו תראו את היהודים!". מכאן ואילך יהיו שזורים כמה ספוילרים - אוי ויי! - אז ראו הוזהרתם.

חברי המשפחה הם אבא, שהיה היפי מסטול בסיקסטיז ובהווה הוא די חסר תועלת. אמא, שעונה על כל סטריאוטיפ של אמא יהודייה מהגיהינום (עקב אכילס של הסדרה, שבשאר הדמויות עושה עבודה נהדרת. דמות האם היא מוגזמת וחד־ממדית). הבן הבכור אבי, ממושקף, נוירוטי, נשוי לשיקסע בלונדינית (שאמו מתעבת כמובן) ומנסה להתרחק מכל סממן יהודי. האחות האמצעית שירה, לסבית עם שיער סגול שמתחתנת עם בחורה שחורה שהתגיירה. והאח הקטן והאבוד יושי, שמוצא בסוף העונה כיוון, כשהוא הופך ליהודי אורתודוקסי. כלומר, בסגנון האמריקאי. נטול זקן או פטור מגיוס. כשהאב שומע שהוא נהיה אורתודוקסי, הוא שואל אותו: “מה, יווני?", וכשהבן עונה “יהודי", הוא אומר, “אה, לא נורא".

לונג סטורי שורט (צילום: נטפליקס)

היהדות בסדרה היא לא רק תפאורה, אלא עניין מהותי שמפעיל חלק גדול מהעלילות שלה. למשל, נושא כמו - נישואי תערובת עם נוצרים. הבת של אבי, שאינה נחשבת יהודייה על פי ההלכה, רוצה שיערכו לה בת מצווה. מקובל או לא? או, הספקטרום האמוני של יהודים בארה"ב. כשיושי מחליט להתחזק, הוא פוגע באמו באופן הנורא ביותר: מסרב לאכול את האוכל שהכינה, כי המטבח שלה לא כשר. מה שמביא, כמובן, למלחמת עולם ולדיון תיאולוגי שלם בשאלה מיהו יהודי. וגם, גיור - סיפורה של אשתה של שירה, שהפכה ליהודייה רק כתירוץ להיעדרות ממקום העבודה שלה, והתאהבה בדת. בדרך יש אין־ספור טקסים - בר מצוות, חתונות וגם שבעה. אזכורים של יהודים מפורסמים, כמו פול סיימון והאחיות חיים. וגם יצירות יהודיות מכוננות, כמו “כנר על הגג". בקיצור, המדריך המצויר והמענג ליהדות אמריקה.

אבל מה חסר במדריך הזה? שני מרכיבים בסיסיים מאוד. ישראל ואנטישמיות. נכון, עלילת הסדרה מסתיימת בימי הקורונה, אבל היות שהיא עולה רק עכשיו - כמעט שנתיים אחרי 7 באוקטובר - ליוצריה הייתה מן הסתם אפשרות להתייחס לאירועים הדרמטיים. מה עוד שגם ישראל וגם האנטישמיות היו שם עוד הרבה קודם. היעדר האזכור שלהן רק מתחדד לנוכח העיסוק הפרטני באלמנטים שונים ומשונים של הקיום היהודי באמריקה.

$לונג סטורי שורט. מתעלמת מישראל, כמו \'\'רק לא זה\'\' (צילום: נטפליקס)$

ההתעלמות הזו מזכירה מאוד סדרה אחרת שכיכבה בנטפליקס לא מזמן, ועוסקת ביהודים בארצות הברית, “רק לא זה". כפי שכתבתי עליה כאן, מדובר בסדרה חמודה מאוד, שממש עושה חשק להיות יהודי אמריקאי. למעשה, שתי הסדרות המאוד מוצלחות האלה מייצרות יחסי ציבור מצוינים לבני העם הנבחר דוברי האנגלית.

הבעיה היחידה היא שהן מתעלמות בעליל מהמציאות ומהצדדים הפחות נעימים שלה. הן מציגות את היהדות כסוג של אקזוטיקה מחויכת ונטולת קונפליקטים רחבים. ההתעלמות הזו יכולה לנבוע ממגוון רחב של סיבות. ייתכן שהיוצרים עצמם הפעילו סוג של צנזורה עצמית, בהבינם את רוח התקופה ואת האנטגוניזם ששורר כרגע סביב עיסוק בסוגיות האלה. כשממילא כל כך קשה להכניס סדרה לנטפליקס, למה להערים מראש מכשולים? אופציה אחרת היא שמדובר בהחלטה של נטפליקס עצמם, שביקשו לחמוק ממוקשים. רק תחשבו על פרצופו המבוהל של כריס מרטין, הסולן של קולדפליי, בעת שגילה ששתי הצעירות החמודות שהעלה לבמה הן ישראליות. כל כולו אמר, איך לעזאזל אני יוצא מזה עכשיו?

ויש עוד הסברים פוטנציאליים, אבל השאלה הגדולה היא - מה לומדים מהם. כי אפשר לבוא בטענות - חלקן מוצדקות - ליוצרים ולנטפליקס ולכל העולם המערבי. אבל עצם העובדה שישראל הפכה למותג כל כך בעייתי, עד שאפילו סדרה שמתעמקת ביהדות מתעלמת ממנו, חייבת להדאיג את כולנו. ולא רק משום שיהודים הם עם חרדתי, געוואלד.

לאהוב את היהודים, להתעלם מישראל: ביקורת על Long Story Short בנטפליקס | מכיל ספוילרים

היהדות היא חלק בלתי נפרד מ־"Long Story Short", שמשודרת כעת בנטפליקס. הבעיה עם הסדרה הזו היא ההתעלמות שלה מהצדדים הפחות נעימים של המציאות הדי מבאסת | מכיל ספוילרים