“אני עוד מנסה להתרגל לכל האהבה שמורעפת עליי מאז שהסדרה עלתה לאוויר”, מספר פיני. “פתאום מזהים אותי ברחוב, ילדים ואמהות ניגשים אליי, מבקשים להצטלם איתי, וזה עושה לי כיף לקבל את החיבוק הזה ולדעת שאנשים מרוצים מהסדרה”.
“אני חייב לומר לך שגם אני, למרות שחוויתי את זה הרבה פעמים בעונות הקודמות, מתרגש מאהבת הקהל כאילו זו פעם ראשונה עבורי”, מוסיף חמימו. “הקהל שראה אותך בעונה אחת הוא לא בהכרח הקהל שנחשף אליך בעונה אחרת, ולכן בכל פעם אני מרגיש שאני צריך להמציא את עצמי מחדש, וכך אני נחשף לקהל אחר, שהולך ומתרחב. יש לי בזה סיפוק. תחשוב שבנאדם חוזר מיום עבודה קשה, ואז הוא צופה ב’גולסטאר’ ואתה גורם לו לחייך – זה עושה לו טוב, משכיח ממנו קצת את תלאות היום. זה מה שהכי חשוב, לדעתי”.
חמימו: “רוב הזמן אבא ואני צוחקים, אנחנו אוהבים לצחוק, אבל כשאתה מדבר איתי בצורה רצינית, אני גם יודע לענות ברצינות. תרצה שאהיה מצחיק? אצחיק”.
פיני שועי, יליד בית שאן ותושב העיר, גדל על אהבת הכדורגל. הוא שיחק בצעירותו, ומזוהה עד היום כאוהד מושבע של הפועל בית שאן. פיני הונצח בסרטם התיעודי של דורון צברי ורינו צרור “בית שאן – סרט מלחמה” (1996) שבו תואר כאחד שלא מפספס משחק או אימון של הקבוצה. את כנרת, אמו של חמימו, הכיר בגיל 22, כשהייתה בת 15 בלבד. כעבור כמה שנים, כשנכנסה להריון בגיל 18 וחצי, הם נישאו. לאחר שנולדו חמימו ואחותו, בני הזוג נפרדו.
ילדותו של חמימו לא הייתה פשוטה: אביו הסתבך עם החוק וריצה כמה שנות מאסר. באחת הסצינות המרגשות ב”גולסטאר” שיתף חמימו בדמעות כיצד ראה כילד את אביו נעצר, ואילו פיני תיאר את הרגע הכואב שבו בירך את בנו לבר המצווה בטלפון מבית הסוהר. על פרטי העבר הם לא מרבים לדבר, לא מול המצלמות וגם לא בשיחתנו, אך שניהם מציינים נקודה ברורה: מרגע שפיני השתחרר, זמן קצר אחרי בר המצווה של חמימו, נבנה ביניהם קשר עמוק של אהבה ופיוס, והוא קיים עד היום.
“לא היה פשוט לפתוח את הסיפור הזה בתוכנית, אלה דברים ששמרתי הרבה שנים לעצמי”, מודה חמימו. “אבל ככל שהשנים חולפות, הפצע מתקלף, והרגשתי שיותר קל לי לדבר על זה. אני מאמין שמה שהיה בעבר נשאר בעבר, ואבא שלי איתי, וזה מה שהכי חשוב. אני לא אוהב לנבור בעבר הזה. צריך להביט קדימה. אבא שלי אדם טוב שעשה טעויות, וכל החוכמה זה להבדיל בין טוב לרע. אני יודע שאבא שלי רוצה רק בטובתי. זה מה שחשוב לי”.
“בחיים לא שמעתי את חמימו מדבר ככה כמו שדיבר ב’גולסטאר’ על התחושות שלו, כילד, מכך שהייתי בבית הסוהר”, מוסיף פיני. “זה עוד היה מול פורום של אנשים, ומול כל עם ישראל. נשארתי המום. הרגשתי כואב עם עצמי. הבנתי שהבן שלי כבר גדול ומסביר לי דברים שלא חשבתי עליהם. אני 20 שנה אחרי שהשתחררתי מהכלא, ויש לי ברוך השם עבודה, ילדים, נכדים, ועל הדרך אני לא שוכח לצחוק. גם על הישיבה שלי בכלא אנחנו צוחקים בסדרה, וכשחמימו תמיד מזכיר לי את זה, הוא כמו אומר לי ‘אל תשכח איפה היית’. הוא שומר עליי שלא אחזור על טעויות העבר שלי”.
פיני: “אני לומד מחמימו על רגישות. הוא מאוד רגיש ושקט. בצחוקים שלו הוא קטלני. אני אוהב את החיוך שלו, ובעיקר את העומק וטוב הלב שבו”.
“זו עונה קורעת מצחוק, ואני אוהב שצוחקים עליי, לוקח את זה ברוח טובה”, אומר פיני, ומספר איך התחיל הסיפור. “חמימו יום אחד אמר לי שירון ליכטנשטיין, יוצר הסדרה, רוצה לדבר איתי. כשירון סיפר לי שהוא רוצה שאצטרף לצילומים באפריקה, ישר אמרתי ‘בכיף’. זה פרק זמן של חודש שהייתי עם חמימו 24/7. בחיים לא היינו כל כך הרבה זמן יחד, וזה היה תענוג, חוויה מעצימה שאקח לכל החיים”.
“אמרתי לאבא שלי שיהיה מוכן כי יש שם חבר’ה כמו ירון ברלד שאוהבים לצחוק ולרדת אחד על השני, אבל הכל כמובן ברוח טובה ובהומור. הזהרתי אותו, והוא קיבל את זה בצורה טובה, ובאמת זכינו בחוויה מדהימה יחד”, מוסיף חמימו.
חמימו: “אני לא בכיוון של כדורגל, לא משחק כדורגל בדרך כלל, אבל בתוכנית אני זורם ומשחק, ולפעמים גם מבקיע”.
חמימו: “אמרתי לאבא שלי שעדיף לעבוד בזבל מאשר להיות בן אדם זבל (צוחק). אני אישית עושה כל מיני דברים: אבא סידר לי עבודה בעיריית בית שאן אז אני מלווה ילדים בבוקר לבית הספר, בין לבין אני מייצר תוכן לרשתות החברתיות, ולאחרונה צילמנו סרט נוסף של ‘גולסטאר’, שזה אומר ללמוד תסריטים ולהשקיע. זה שונה לגמרי מהריאליטי שבו אני פשוט אני. אני אוהב את זה. אני מרגיש שהייעוד שלי הוא לשמח אנשים. זו המשמעות שלי בחיים. בימים אלה אני גם עובד על חומרים למופע סטנד־אפ משלי. זה חלום שאני רוצה להגשים”.
פיני: “זה כואב לכל אחד בישראל. אתה רואה את האחים שלך בעזה, יושבים במנהרה לבד, זה קשה מאוד. אי אפשר שלא לבכות. אנחנו מתפללים שבשנה הבאה עלינו לטובה כל החטופים כבר יחזרו הביתה אל משפחותיהם, החטופים החללים יובאו לקבורה וכל החיילים יחזרו בשלום. אמן”.
התרעות פיקוד העורף