במסגרת כתבה בחדשות סוף השבוע בערוץ 12, היא פגשה את "הנסיך הירוק" וסיפרה לו על ימיה בשבי, על כך שהיא הבטיחה לעצמה שכשתשחרר, תקרא את ספרו "בן החמאס" כדי ללמוד על שורשי הארגון שהחזיק בה 471 ימים.
הוא וודאי אחד האנשים הכי כריזמטים שמופיעים על המסך. חד. חכם. פיכח. הוא דובר רהוט ומשכנע. לא רק שקשה להתווכח איתו, לעיתים גם אין טעם. הוא שמע הכל, ויודע להקריס כל טענה פרו פלשתינית במחי משפט עובדתי היסטורי. או סיפור אישי או משפחתי. תמונת העולם שלו ברורה, נהירה. אנחנו צודקים, פלשתין זו בדיה.
הקהל הישראלי מאוהב בו. גבר נאה עם זקן קצרצר, כמו פרא אציל, עם אנגלית מושלמת אך מובנת, ופיו מפיק מרגליות לאוזן הישראלית "אין דבר כזה פלשתין" הוא נואם, אנחנו מתמוגגים, "מפגינים פרו פלשתינים בכל רחבי העולם הם אידיוטים" הוא אומר בפסקנות, אנחנו נמסים ממנו.
אלה כנראה שני האנשים האהובים ביותר במדינה. מבחינתנו הוא לא סתם נסיך, הוא מלך, והיא מלכה. זה מפגש שהוא הניצחון המוחלט שלהם. יש ביניהם יותר קווים משותפים ממה שנדמה. שניהם נקרעו ממשפחתם, היא נחטפה, הוא ערק מבחירה. הוא הוסלל להיות מחבל, היא הפכה לדמות להערצה בישראל.
הם יושבים על כסאות כתר פלסטיק צהובים בכניסה למה שהיה פעם ביתה בכפר עזה. במקום להתנתק, דמארי מתעניינת, חופרת בפצע. היא רוצה לדעת עוד על השורשים של החמאס. היא חשפה שעז א-דין אל חדאד הוא זה שהחזיק בה, מסעב הוסיף שלדעתו, הוא זה שקובע את גורלם של שאר החטופים.
"אנחנו מכניסים אצבע לפה של נתניהו, הוא מכניס אצבע לפה שלנו ונראה מי ינשך קודם" דמארי סיפרה שאל חדאד אמר לה במנהרה, וחשף את תודעת המערב הפרוע שהוא חי בה, כאילו זה מאבק בין שני שריפים, ולא מלחמה של מדינה מול ארגון טרור.
התרעות פיקוד העורף