בחסדי נשים צדקניות
ירוקים מקנאה
החלק הדרמטי באמת של פגישת המחזור היה כשהמודחים נכנסו זה אחר זה והתיישבו מול יובל. מהר מאוד התברר שהאווירה לא חמה ומחבקת אלא קרה ומפוכחת - מקהלה כמעט אחידה שמסרבת להעניק לו את התואר "מנצח לגיטימי".
הטיעונים היו שונים, אבל כולם נגעו לאותה נקודה: יובל לא היה דמות מרכזית בעונה. חלק סברו שהוא פשוט רכב על הדרמות של אחרים, בעיקר של שני, ושידע למנף את התדמית הקורבנית שלו. אחרים טענו שבמהלך כל התקופה בבית הוא לא הוביל שום עלילה משמעותית, לא עמד בחזית ריבים ולא הכתיב את הקצב - אלא צף על פני המים בזמן שדיירים אחרים לקחו סיכונים אמיתיים. היו מי שהדגישו את הזוגיות והקשרים האישיים שלו כגורם שהחזיק אותו, לא את האישיות או המנהיגות שלו.
וכאן צריך לומר את זה חד: יובל אולי היה האיש הנכון בזמן הנכון, אבל הוא לא היה המוביל של העונה. בעיני רוב הדיירים, וגם בעיניי, הוא לא ניהל את המשחק אלא נסחף בו. הניצחון שלו נתפס לא כתוצאה של פעולה, אלא כתוצאה של נסיבות. ובעולם של האח הגדול, שבו הצופה מצפה לראות דמות שנלחמת, נחשפת ומתפוצצת - זה פשוט לא מספיק. אני באמת מאמין שהנסיבות בארץ, מלחמה ופילוג, גרמו לקהל לרצות להכתיר הפעם מישהו יותר סבלני וסובלני - ואת זה יובל בהחלט הוכיח. אבל עדיין הוא ניצח, ועלינו לכבד את זה, ולאחל לו הצלחה רבה.
צבאות קורסים כשאין להם על מה להילחם
תרצה ניסתה להגן על עצמה באמירה שמדובר בבחירה אישית בלבד - לא עמדה עקרונית נגד נשים. זו זכותה כמובן, אבל קשה היה להשתכנע מול המתקפה. בעיני רבים היא לא באמת עמדה על שלה מול איסקוב או מול אחרים לאורך העונה. הדיבור המעורפל שלה, שבתחילה נתפס כחוזק, הפך בסוף לחולשה - וזו בדיוק הסיבה שהדרך שלה נעצרה לפני קו הסיום.
אני מסכים שהדעות של תרצה עצובות וחשוכות. ועדיין, היא טוענת שזה לא משליך על כלל הנשים אלא רק על עצמה, וזו בחירה אישית מותרת. אלא שבבית כמו האח הגדול, שבו הכול פוליטי וחברתי, בחירה כזו לא נשארת פרטית - היא הופכת אותך לסמל, ולא תמיד לסמל חיובי.
התרעות פיקוד העורף