הכימיה בין השחקנים הראשיים יוצאת דופן וכותבת הסדרה גורמת לצופה פרפרים של התרגשות כבר מהדקות הראשונות של הפרק. נואה הוא רב, שנראה כמו הבן של השכן ואי אפשר שלא להתאהב בו - בג'נטלמיות, באצילות, בקסם הפנימי שלו. ג'ואן היא בחורה מהממת ואמיתית, מתמודדת עם מיליון דעות קדומות ועדיין מאמינה בעצמה, למרות אחותה שמנסה להוציא לה את הרוח מהמפרשים חדשות לבקרים ולמרות שתי המשפחות של כל אחת מהדמויות שמתבססות באמונות של עצמן, ביניהן אביה הגיי של ג'ואן שיוצא מהארון בגיל השלישי ואף יוצא לדייטים עם גברים וממשיך לגור עם אשתו לשעבר, דבר שיוצר סיטואציות הורסות מצחוק.
הסדרה מכניסה את היהדות בצורה הקלילה והנכונה ביותר, כשהיא מראה כמה היהדות היא מיוחדת, ברגע שרוצים להיות חלק ממנה באמת, ללא כפייה. "רק לא זה" מגדירה את המונח "משפחה משוגעת" ומראה לנו שהכל הוא עניין יחסי ומעלה שאלות נוקבות לכל אורכה.
שאלות שהן חלק אינטגרלי מהאישיות של כולנו: האם יחסי אמא יהודייה והבן שלה הם מוזרים בקרבתם, או האם קנאה בין אחים ואחיות הם דבר בריא, האם תואר אקדמאי הוא באמת ערובה להצלחה בחיים? הסדרה מדברת על ילודה והצורך בריצוי ושמה זרקור על המובן מאליו - הרצון להזין מציאות משתנה בחומרים אחרים משני חשיבה ולא רק משני תודעה.
הסדרה מעוררת את התהודה בשאלה האבסולוטית הבאה – האם באמת האהבה מנצחת והאם בני הזוג עושים את מה שהם רוצים? ואולי השאלה החשובה מכל - האם אפשר לקחת סטטוס/ אמונה / דעות ולהתעלם מכל השאר ובאמת ובתמים אפשר ללכת עם תחושת הבטן (מניסיון אישי אני יכולה לומר בוודאות שכן).
לאורך הסדרה ובמיוחד החל מהעונה השנייה הצופה מתרגש יחד עם נואה וג'ואן מחכה לראות האם נואה וג'ואן ייקחו את זה עד הסוף, הוא מרגיש כמו צלע נוספת במשולש ההתאהבות, כמו הזבוב על הקיר, כמו האח הגדול שמקווה שהפעם זה יצליח באמת, בלי שתשומת הלב תלך למקום אחר.
הצופה הוא חלק אינטגרלי מהתפתחות הקשר, וחש כוסס ציפורניים, שלא נאמר מתפלל, כל אחד לאלוהיו שלו, שהפעם זה באמת יצליח. יש איזושהי תקווה בלב שהם אכן יחיו באושר ועושר עד עצם אחרית הימים, יש רצון להאמין שאכן קיימות אגדות מודרניות בשנת 2025, כמו שהלב שלהם רוצה, למרות גלגולי העיניים של הסביבה ורעשי הרקע הנצחיים.
הסדרה נוגעת בתכלס, בקרקעית הנפש וברקיע של ההתאהבות בשנות השלושים פלוס ולכן היא חוצת דורות ומפעפעת בכל אחד מאיתנו. היא מדברת בין היתר על הצורך הבלתי ניתן להתעלמות מהשוואות באהבה, שכולנו חוטאים בו, על בגידות מתחת לפני השטח וכמו כן על החשש לשתף ברגעים הפחות מפולטרים של החיים.
הסדרה נותנת זרקור על הצורך בעומק של מילים וכתיבת כרטיס ברכה, גם כשמקבלים מתנה ביום האהבה, מתלוצצת עם מנהגים משוחזרים, ומתלוצצת על התמודדות עם אקסים אובססיביים. יש דיאלוג תמידי המתקיים בין הדמויות הראשיות והמשניות, אבל הוא בעצם דיאלוג שנמצא לאורך כל אורך הסדרה ומכאן קסמה - המתח בין הגלוי לסמוי מן העין.
הצורך להודות שהתבגרנו ואנו לא רוצים לשחק באהבה, אלא עם האהבה, להיות אמיתיים כלפיה. הסדרה נותנת לצופה את הטפיחה על השכם - שכנראה הוא היה צריך כל חייו - בכל תחום בחיים, ללא קשר מדינה, דת או לאום - פשוט תהיה אתה, בטוח שיתאהבו בלב הפתוח שלך.
התרעות פיקוד העורף