יפו היא עיר לחוצה. היא מתקיימת בשיווי משקל עדין בין אוכלוסיות שקטות, כנופיות פשע ערביות ומגף כבד של ג'נטריפיקציה בלתי פוסקת מצד מהגרים חזקים כלכלית מחוץ לעיר. בשנים האחרונות נוסף אלמנט של לחץ מצד גרעינים תורניים יהודיים שהגיעו בשירת עם ישראל חי כשהם מנופפים בדגל של התרסה ואמירות מפורשות של באנו לרשת.
מחלונות בתיהם מתבוננים בהם בזעם תושבי יפו הוותיקים ונושכים שפתיים. בינתיים עוד לא הגיע הזמן להתפוצצות. הטמפרטורה עוד לא הגיעה לנקודת הרתיחה. בשבוע שעבר קיבלנו תזכורת קטנה לפוטנציאל הנזק שמבעבע מתחת לפני השטח, כאשר אישה ערבייה תושבת יפו הותקפה לכאורה בידי שלושה נערי גבעות. תוך זמן קצר התארגנה ההפגנה המוסלמית, עם שייח' מתלהם ועם שירי בדם ואש וכיו"ב.
זה שם. האש לוחשת. לא כמו בערים מעורבות כמו לוד ורמלה שצפות בפשע עד גרונן, אבל יפו היא הרבה יותר מאבולעפיה ומסעדות דגים קרובות לים. סיבוב ברחובות האחוריים, קצת אחרי שמדרימים מארץ הג'נטריפיקציה, מגלה בין השאר מתחמים משפחתיים גדולים מוגנים היטב, מוקפים חומה שעליה מותקנות מצלמות. אתה לא בונה חומה ומציב עליה מצלמות כדי להיזהר מהדוור. או מהפיצה שמביא שליח וולט.
ואם צריך אישור נוסף למקור פרנסתם של חלק מהדיירים אפשר למצוא אותו בשפע מכוניות הפאר שחונות מול הבתים - שכמובן, כדי להימנע מהכללות לא זהירות - ייתכן שנרכשו בחיסכון מאומץ של פרוטה לפרוטה ממשכורתם הזעומה במפעל הכפתורים שבעליהן עובדים בו בקו כפועלים בקו הייצור.
ככה שכאשר ירייה קוטעת את שלוות הלילה היפואי, איש אינו מופתע. ומבחינה זו יפו היא תפאורה מושלמת לסדרת מתח שהסביבה הפיזית וגם האנושית המתוחה שלה מבקשות ומזמינות אליהן - מהבחינה הטלוויזיונית כמובן - שיעשו מהן סרט. על פי תחילתה, "יאפא" משתמשת בחומרי הגלם שלה ועושה את העבודה ונקווה שככה תמשיך. ועכשיו גם מותר לצפות לתסריטאי שישים את נפשו בכפו וייצור לנו את הסדרה "ג'ואריש".
התרעות פיקוד העורף