תעלומה אחת, אחוזה אחת, ויותר מדי סודות
"שבעת המחוגים" מבוססת על הרומן "The Seven Dials Mystery" משנת 1929 ומתרחשת באנגליה של שנות ה-20 - תקופה של התאוששות ממלחמת העולם הראשונה, גינונים ונימוסים, טקסיות והיררכיה חברתית מוקפדת, לפחות כלפי חוץ. העלילה נפתחת במסיבת סוף-שבוע באחוזה כפרית, שמתוכננת כמתיחה תמימה: סדרת שעונים מעוררים שנועדה להעיר אורח ישנוני במיוחד. אלא שהבדיחה יוצאת משליטה ומסתיימת במוות מסתורי, שמצית שרשרת של חשדות, סודות ותפניות.
אגתה כריסטי: לא רק סופרת - אגדה תרבותית
"שבעת המחוגים": שם עם עבר אפל
השם "שבעת המחוגים" אינו רק כותרת מסתורית, אלא רפרנס לאזור היסטורי אמיתי בלב לונדון: צומת של שבעה רחובות סמוך לקובנט גארדן, שנבנה כבר במאה ה-17 סביב עמוד שעונים מרכזי. במשך שנים נחשב האזור למוקד של עוני, פשע וחיים בשוליים - מקום שבו החברה הגבוהה והנמוכה נפגשו באי-נוחות מתמדת.
עבור כריסטי, זה היה מרחב מושלם: מקום שבו הסדר החברתי נסדק והאשליה של שליטה מתפוררת. בספר עצמו מופיע מועדון בשם "שבעת המחוגים", המרמז על רשת סמויה של קשרים וקנוניות - הרבה לפני שהרצח עצמו מתבהר.
מהרחוב אל הבמה - ומהבמה חזרה למסך
לא הרחק מאותו אזור שוכן St Martin's Theatre, שבו מוצגת מאז 1952 ברציפות ההצגה מלכודת העכברים - מחזה המתח המיתולוגי של כריסטי, שנחשב להצגה שרצה הכי הרבה זמן בהיסטוריה של התיאטרון. אך זו אינה הנוכחות הבימתית היחידה של כריסטי בלונדון כיום.
בשנים האחרונות מוצגת בעיר גם ההצגה עד התביעה (Witness for the Prosecution), בעיבוד ייחודי המתרחש בתוך אולם המדמה בית משפט פעיל ב-London County Hall. הקהל יושב כצופים במשפט רצח, שומע עדויות סותרות, ונדרש - כמעט בעל כורחו - לבחור צד ולגבש עמדה. גם כאן, כמו ב"שבעת המחוגים", המתח אינו נבנה מאלימות או מהפתעות ראוותניות, אלא מהשאלה הפשוטה והבלתי נוחה: למי אפשר להאמין.
הנוכחות המקבילה של שתי ההצגות בלונדון, לצד עיבוד טלוויזיוני חדש בנטפליקס, מדגישה עד כמה אגתה כריסטי אינה רק קלאסיקה שמעלים מן הארכיון, אלא יוצרת שממשיכה לפעול בהווה. "שבעת המחוגים" מצטרפת לרצף הזה לא כקריצה נוסטלגית, אלא כתזכורת לכך שגם בעידן של הצפת תוכן ודרמות עתירות תקציב, סיפור טוב, דמויות מדויקות ומתח שנבנה לאט - עדיין עושים את העבודה.
התרעות פיקוד העורף