נטפליקס מעלה סדרה חדשה, אבל הנוסחה לא השתנתה

קובן, כפי שניתן לראות, הוא איש המספרים הגדולים. למעשה הוא אינו סופר אנושי מבחינת יכולת הייצור שלו. הוא ביוני. אם תפתחו נטפליקס בשנת, נגיד, 2050, בהחלט אפשרי שמול עיניכם תבזיק ההודעה "היום עולה: רצח בטבעות שבתאי, הסדרה ה-412 מאת הרלן קובן".

או - אם ממשיכים להפליג על כנפי הדמיון - בערב אופייני בבית קובן, נשמעת צעקה: הרלן, תכף האוכל מוכן, אולי תצא כבר מהשירותים. ומחדר הכבוד נשמעת הקריאה, רגע, אני כותב שני ספרים, נשארו לי עוד שמונה פרקים לכתוב בשניהם, עד שארוחת הערב תהיה על השולחן, אני גומר.

גיבור הסדרה החדשה הוא סיימון גרין, איש פיננסים מצליח מאוד, נשוי לאינגריד, רופאת ילדים, אב לשלושה, שהבכורה בהם, פייג', סטודנטית שהתמכרה לאחרונה לסמים בעקבות זוגיותה עם טיפוס מפוקפק בשם ארון, ונעלמת לאחר שארון נרצח. בלש משטרה מעצבן חושד שסיימון רצח את ארון. סיימון ואינגריד יוצאים לחפש אחר פייג', ובזמן החיפוש אינגריד נורית על ידי פושעת ובעקבות זאת שרויה בקומה.

עכשיו מתחילות ההפתעות השגרתיות נוסח קובן, שאותן הוא מייצר בהמוניהן בסרט נע במיומנות אוטומטית עוד לפני שהוריד את המים. את אינגריד חסרת ההכרה הוא מחשיד ברומן עם קולגה. על פייג' הנעלמת הוא מלביש את החשד שלא ארון הכניס אותה לסמים אלא היא אותו. צעיר וצעירה מסתובבים ורוצחים כל מה ומי שזז במה שמתחיל להיראות כאיזו נקמה על משהו שהתרחש שנים רבות אחורה בהיותם ילדי אומנה. לחיפוש אחר פייג' מצטרפת חוקרת פרטית מבוגרת, ששותפתה, כך היא מגלה, אם הבנתי נכון, היא אם, או סבתא, לבן זוגה המת של החוקרת.

כאן בערך החלטתי שכל הנזיד הזה סמיך מדי לטעמי. קובן הוא אולי אשף בפיתולי תעלומות, אבל בבניית דמויות מתקבלות על הדעת הוא מבין מעט פחות. לסיימון המחפש את בתו יש לאורך שעות הבעה אחת על הפנים - דאגה, והוא משדר דרך קבע אלימות מופרזת מאוד לאיש פיננסים. לחוקרת הפרטית אין הבעה בכלל. הראש של בלש המשטרה הספקן תקוע על הצד כמו נדי פעמוני, ותפקידו הוא לא להבין בכלל מה קורה. פייג' הנעלמת עצבנית וצורחת כל זמן הפלאשבקים, שנדחפים למסך בכמויות מסחריות.

יש לסדרה המתח המושך שלה, אבל מי שרוצה לגלות את פתרונה ייאלץ להישאר עליה עד הסוף. לי לא הייתה סבלנות. השטנצים של קובן, הטוויסטים הצפויים, הדמויות הבלתי מעניינות והידיעה הברורה שבסוף האיש הרע יהיה לא זה שחשדו בו, גרמו לי כבר לפני שנים לשמור מרחק מהרלן קובן. ואז זה הבזיק לי: מי צריך עוד קובן כשיש כבר כל כך הרבה קובן בעולם. הרי ממילא אצלו הכל הולך על אוטומט. רוצים לדעת מה הולך לקרות? בשביל זה בדיוק יש AI.

אז הלכתי אליו. אמרתי לו, אני רוצה לכתוב סדרה של קובן. הצ'ט הריע בשמחה. כל הכבוד, איזה רעיון נהדר! (הוא מה זה חנפן הצ'ט). הזנתי לו את כל הנתונים הידועים עד כה: סיימון, אינגריד, פייג' וכו'.

אוקיי. אז לאחר דיאלוג קצר עם הצ'ט המופלא, שנדמה לי שכאשר אמרתי לו "קובן" השאיר פיהוק קצר על המסך, הציג לי כמה אפשרויות קובניות מרתקות: החוקרת (אלנה) נשכרת למצוא צעיר נעדר ששמו הנרי. הנרי היה ילד מאומץ. גם כמה מהנרצחים בידי צמד המופרעים הצעירים היו ילדים מאומצים וכך גם הרוצחים עצמם (קובן נעול על סיפורים לא פתורים מהעבר). בבדיקה, אומר הצ'ט, מתברר שכל המאומצים היו שייכים לאותו מחוז אומנה (מדויק פיקס!).

בעניין הרומן בין הד"ר לאינגריד (עדיין חסרת הכרה) ד"ר צ'ט מעריך כי היה ביניהם רומן לפני שנים, משהו קצר, לא אינטימיות ביג טיים לאורך זמן, שנוצר בעקבות היכרות של הדוקטור עם בעיה כלשהי של אינגריד, אולי בעיה הקשורה לפייג', אולי - מציע הצ'ט - פייג' מגלה שגם היא מאומצת, ואולי ארון סחט אותה - וכן הלאה וכן הלאה אפשרויות שמציע ידידנו המלאכותי. שורה שחוזרת על עצמה בווריאציות שונות בסיפור שכותב הצ'ט היא "לפי איך שקובן אוהב", או "קובן נוהג להטות את העלילה בצורה הזו". אחרי 32 ספרים של קובן לא צריך אינטליגנציה מלאכותית זריזה כשד. גם אינטליגנציה רגילה מתעייפת ממנו.