‏קשה להאמין שזה קורה, אבל זה קורה. בעוד הרכב השופטים בירושלים צולל למעמקי הריקבון של תיק 4000 ותיק 2000, פרשה שנראית חמורה יותר וקלה בהרבה להוכחה מתרחשת בשידור חי בחיים האמיתיים: מכירת ערוץ 13 לטייקון פטריק דרהי, שמסובך בחובות עד צוואר, והעדפתו על קבוצת הייטקיסטים עתירת ממון, כוונות ויכולת לחלץ את הערוץ מהבור אליו נקלע. לא צריך משקפיים כדי להבין שזה דיל פוליטי, מהמסריחים שהיו כאן אי פעם, ערב בחירות. העננה הפלילית מסתירה את אור השמש. התבשיל הסרוח הזה מונח עכשיו על שולחנה של הממונה על התחרות, מיכל כהן. היא זו שבכוחה לקבוע אם ערוץ דמוקרטי וחופשי ייפול לידי שלטון קרעי-נתניהו, באמצעות ידיו האמונות של פטריק דרהי האו-טו-טו פושט רגל, שהאינטרס שלו לרכוש ערוץ השקוע בחובות הוא אפס והיכולת שלו לסייע לערוץ עוד נמוכה מאפס. האלטרנטיבה נראית מושלמת: קבוצת אנשי עסקים מפוכחים עם כסף גדול שרוצים להשקיע כדי להבריא את הערוץ. אבל מישהו חושב שזה רע לביזנס ורע לסיכויי מכונת הרעל להמשיך לשטוף כאן מוחות. אי אפשר לא לחשוב על לן בלווטניק, ה"יהודי החם" מלונדון, שמוכר כאן את נשמתו, ועוד בזול. ועל דרהי, שכנראה רוצה להיות חתום יחד עם בלווטניק על התועבה הזו. הקלון הזה ידבק בשניהם, לנצח. אין בעולם סכום שיוכל למחות אותו מעל מצחם. ה"מאפשר" של האירוע הוא ליצן בשם אמיליאנו קלמזוק, אדם שכל קשר בינו לבין טלוויזיה מקרי בהחלט, שמנסה עכשיו להפיל את כשלונותיו המביכים על חברת החדשות. אחרי ששפך את כספו של בלווטניק לשווא, אחרי שניסה להשתיל את יוליה שמאלוב ברקוביץ' או לזרוק את רביב דרוקר, הוא מביא עכשיו את ארון המתים האמיתי. כי לא מספיק לנו ערוץ 14 אחד. צריך עוד אחד. הסיפור הזה ייגמר בבכי.
התרעות פיקוד העורף