כדאי לזכור גם עד כמה הפורמט עצמו היה תופעה חסרת תקדים: הטופל מודל הבאה ("America’s Next Top Model") לא הייתה רק תכנית מצליחה, אלא מותג גלובלי בקנה מידה שלא נראה אז בריאליטי. היא רצה בארצות הברית במשך 24 עונות, נמכרה ל־49 גרסאות בינלאומיות, הולידה אינספור עונות־בת בארץ ובעולם, והפכה לדנ"א של תעשיית הריאליטי המודרנית.
דוגמניות צעירות ראו בה חלום מוחשי, רשתות אופנה הסתכלו על התכנית כמדד להשפעה, והפורמט עצמו עיצב במשך שנים את האופן שבו הציבור חשב על יופי, גוף והצלחה נשית. דווקא משום שהייתה כל כך גדולה, כל כך דומיננטית וכל כך בלתי מעורערת הנפילה התדמיתית שנחשפת כעת בדוקו החדש של נטפליקס מרגישה כמו פירוק של מיתוס תרבותי שלם.
"Miss J", מגלה שב־2022 עבר שבץ מוחי ובנקס, זו שכינתה אותו "משפחה" אפילו לא הגיעה לבקר אותו. עבור צופה שיודע כמה מרכזי היה מקומה בחייו המקצועיים, זו עוד מראה לא מחמיאה לבנקס.
גם השותף היצירתי הוותיק Jay Manuel נחשף בדוקו כמי שעבר תהליך דומה. אחרי שנים של עבודה אינטנסיבית וחברות אישית קרובה עם המנחה הוא ביקש לעזוב את התכנית, שוכנע להישאר ואז גילה שבנקס פשוט הפסיקה לדבר איתו לאורך עונה שלמה. שניהם עמדו באותו חדר שעות על גבי שעות, אך ללא מילה, ללא מבט, ללא אינטראקציה אנושית בסיסית.
ההתנהלות הזו, שנשמעת כמו ענישה פסיכולוגית לכל דבר, שוברת סופית את הרעיון שהסדרה נוהלה מתוך "משפחתיות" ויותר מתוך קפריזות ילדותיות ודורסניות של בנקס שעבור ריייטינג גם הייתה מוכרת את אמא שלה.
אפשר לומר שהסיפורים החדשים שנחשפו יוצרים תמונה מטרידה : "הטופ מודל" לא הייתה רק תכנית ריאליטי תחרותית, אלא הפקה עם היררכיה קשוחה, שבה מי שחולשת על הפורמט מכתיבה את היחסים, את הטון ואת גבולות הכאב. העדויות מהמתמודדות מקבלות כאן משקל חדש כי אם כך נראו היחסים עם מקורבים בכירים, אפשר רק לדמיין מה עברו בחורות צעירות ותמימות שהגיעו עם חלום על קריירה.
ומעל הכול מרחפת תופעה עמוקה שהדוקו נוגע בה בעקיפין, והנאום של פוליאקוב רק מזכיר אותה: נשים ששונאות נשים, או לכל הפחות מחזיקות על גופן של נשים אחרות את אותה ביקורת שהופעלה עליהן במשך עשורים. זה המקום שבו הפטריארכיה לא צריכה אפילו להתאמץ; נשים משמרות את חוקיה בעצמן, כאילו הן עדיין חייבות להיות "מאוד" משהו, מאוד רזות, מאוד יפות, מאוד מנומסות ועדינות, כדי להיות ראויות.
במובן הזה, הדוקו על "הטופ מודל" הוא לא רק חשבון נפש של תכנית ריאלטי שהזדקנה רע. הוא חשבון נפש של תקופה. הוא מראה איך מערכת שבנויה על כוח, על בושה ועל שיפוטיות יכולה לשרוד שנים רק כי כולנו צופים. וכשבוחנים את האמירות המקומיות שקופצות כאן בישראל, מתברר שהעבר הזה עדיין איתנו, לצערנו.
התרעות פיקוד העורף