העלילה עוקבת אחרי מארק גרייסון, נער מתבגר שמגלה באיחור את כוחותיו, בעוד אביו הוא אומני-מן, הגיבור החזק ביותר בעולם (אם תרצו הסופרמן ביקום שבנה קירקמן). מה שמתחיל באופוריה מוחלטת מתחיל להסתבך, ככל שמארק נכנס עמוק יותר לתוך סבך עולם גיבורי העל המופלא שקירקמן יצר, והוא מגלה שהמציאות רחוקה מאוד מהאידיאל שחשב עליו. הפער הזה בין פנטזיה למציאות הוא לב הסדרה - והוא הולך ומעמיק ככל שהסיפור מתקדם.
מבלי להרוס יותר מדי הנרטיב המרכזי של הסדרה הוא סביב המאבק של מארק נגד מורשתו המורכבת שקיבל מאביו. כאשר מארק נחשף למידע מטלטל, הכוח העצום שירש - מה שראה תמיד כברכה והמתין לו בציפייה רבה - מתחיל להרגיש כנטל, שמציב אותו שוב ושוב על קו דק ומסוכן בין מה שהוא רוצה להיות לבין מה שהוא עלול להפוך אליו. כמו בטרגדיות הקלאסיות, גם כאן מדובר בהתנגשות בין גורל לבחירה - ובמחיר הבלתי נמנע של אמת שנחשפת.
ג'אגלינג עלילתי: יש הגיון בשיגעון
מה שנראה כעלילה ליניארית, ודי פשוטה, לאט לאט מתגלה כסבך מפותל של סיפורי משנה, אשר קירקמן הצליח לנהל במקביל - בווירטואוזית מרשימה מבלי לאבד את הקצב לרגע. הסדרה פורשת מניפה רחבה של דמויות רקע - מססיל סטדמן (למעריצי מארוול מאין ניק פיורי של קירקמן), האיש שמוביל את הסוכנות החשאית להגן על כדור הארץ, תוך כדי משיכה בחוטים מאחורי הקלעים וקבלת החלטות הרבה מעבר למתחם המוסרי האפור. לא מדובר רק בריבוי דמויות - אלא בריבוי נקודות מבט.
אנחנו נחשפים גם לקבוצת הגיבורים "גארדיאנס אוף דה גלוב" (המקבילה של קירקמן ל-'נוקמים'), וכמובן מגלים מדוע אלן החייזר (סת' רוגן בדיבוב מבריק), שרק בהמשך מבינים עד כמה הדמות היא חשובה, מחפש אחר מארק. בכוונה תחילה, קירקמן "זורק" עלינו אינסוף אירועים, שקורים במקביל, כדי שהאקשן יהיה נון סטופ, אבל לאט לאט הסדרה בונה נרטיב מהודק בקפידה.
וכאן מגיע הקסם האמיתי: כמו שעון שוייצרי ה- cliffhanger מגיע בתזמון מדוייק ומוסיף עוד שכבה שמזניקה את הסיפור קדימה. על מנת להבין עד כמה מורכב הסיפור של קירקמן תדמיינו שילוב שאפתני של אלמנטים מסופרמן, הנוקמים, המיתולוגיה של ספרטה - ועל זה תוסיפו את מלחמת הכוכבים. התוצאה היא לא עומס - אלא תחושת עולם חי ונושם, שבו לכל פרט יש משמעות עתידית.
המלכודת הוויזואלית: אנימציה תמימה למבוגרים בלבד
הדיסוננס הוויזואלי הוא אחד מהקסמים של הסדרה: היא מזכירה סדרות בוקר תמימות של שנות ה-90, אך בניגוד לעולם הסטרילי שדיסני מקפידה עם מארוול, בו גיבורים קמים מהריסות עם שריטה קלה ומסיכה קרועה, ב-"בלתי מנוצח" לכל מכה יש מחיר פיזי מחריד. הסדרה לא מפחדת להראות דם, גולגולות מתנפצות, קרבות אפוקליפטיים, קורבנות תמימים, אבל האלימות אינה גימיק. קירקמן בכוונה מעוניין שכל הדמויות יהיו פגיעות, כולל הגיבורים הראשיים - כי זה פשוט יותר מעניין. והפער הזה - בין סגנון "תמים" לאכזריות חסרת פשרות - הוא מה שהופך כל סצנה לבלתי צפויה באמת.
הבונוס: קאסט של כוכבים
לסיכום, "בלתי מנוצח" היא מאסטרפיס שחייבים לראות - גם אם אתם לא חובבים גדולים של הז'אנר. היא משלבת הומור ציני יחד עם עלילה אפלה ומורכבת - מעבר לכל סיפור קומיקס שהכרתם. ההצלחה שלה נובעת מהאומץ לא להתחנף לצופה: הסדרה מרסקת את הקלישאות המוכרות של סיפור גיבורי על, והופכת אותן למשהו מפתיע, בוטה וחכם.
התרעות פיקוד העורף