"לך אין סיפורי שואה? הרי למי ששכח - אתה אשכנזי"

מגל שיתף בפתח הדברים: "ראיתי קצת מהטקס או ניסיתי לראות סרט, שמעתי שירים חסידיים. זה מה שאני אוהב, זה מה שמנחם אותי וזה מה שעושה לי טוב על הנשמה. הנאצים הרי לא בררו בין סוגי יהודים - חסידיים לפרוגרסיבים. פחות עניין אותם הקטע הזה איזה סוג של יהודי אתה".

כספית, שתהה על החיבור בין מוזיקה חסידית ליום השואה, העביר את הדיון לדאגה המרכזית שלו - הדור הצעיר: "הדאגה הכי גדולה שלי היא הילדים שלי", הודה. "ניסיתי להכריח את אביגיל לראות סרט יום שואה ולא עלה בידי. אני מקווה שמערכת החינוך דואגת לזה, כי הניצולים כבר אינם".

השניים דנו באתגר הגדול של שימור הזיכרון במעגל השני, דרך הבנים והבנות של השורדים. כספית הצביע על נקודת זמן קריטית בעתיד הלא רחוק: "עד מתי אפשר יהיה להחזיק את העובדה שבשעת הצפירה אנחנו עצובים? עוד 13 שנה נציין 100 שנה לתחילת האירוע הזה. זה כבר עובר לשלב שבו אנחנו חייבים לדאוג שמישהו יחזיק את הלפיד עבור הילדים".

השניים חלקו זה עם זה חלק מסיפורי השואה של משפחותיהם, כאשר כספית לא שכח לעקוץ: "לך אין סיפורי שואה? הרי למי ששכח, אתה אשכנזי". ינון שיתף, "ההורים שלי עלו לארץ לפני השואה. המשפחה של אמא שלי, שעלתה לארץ בשנות ה-30 לפני השואה, הם נרצחו כולם בפינסק. חוץ מאמא שלי שעלתה לארץ ועוד אחד. מי שנשאר שם בפינסק, חפרו בורות וירו בכל היהודים שם. זה היה מתועד שמית והכול, ירו להם שם בראש בפינסק", אמר מגל. "שם זה מתועד הכל שמית", הבהיר ינון, "לא כמו ערבים, אללה-באב-אללה, יורים ומעלים לפייסבוק. שם זה מתועד שמית. אז הם כולם נספו, כל מי שנשאר שמה. ירו להם בראש".

מגל שיתף גם בסיפור של משפחתה של אשתו, שם הסב היה חלק מיחידה ה"זונדר קומנדו" ושיתף לאורך חייו סיפורים רבים מזוועות המלחמה שחווה.

כספית שיתף בסיפורה של בת הדודה האבודה של אמו. כל המשפחה הייתה בטוחה שאותה בת דודה נספתה בשואה כי הקשר איתה אבד כשפרצה המלחמה: "לקחו בחשבון שהלך עליה". בן סיפר שלאחר 20 שנה איתרה אותה המשפחה: "החביאו אותה שם באיזה מנזר. היא נישאה לאיזה צרפתי, חיה בכפר נודיסטי בצרפת עם בעלה ושלושת ילדיהם וחודש הקשר. ההורים שלי היו שולחים לה בכל חורף ארגז של תפוזים לצרפת".

"הסיפור בסוף הוא לא למה רוצים להרוג אותנו. הסיפור לא השואה אלא התפקיד של עם ישראל. הסיפור זה הר הבית, הכותל, זה הסיפור שלנו. המקום היהודי, השליחות, העבודה שלנו בעולם, התפקיד שלנו כעם יהודי שצריך להתחבר אליו ולהתגבש מסביבו. צריך לרדת לשורש העניין, מחפשים אותנו בגלל סיבה מסוימת. מפרעה, דרך המן ועד היטלר. זה לא סתם קורה יש סיבה לאירוע. זה הלקח שאנחנו צריכים להבין וללמוד", הבהיר מגל בהמשך.

בן כספית הגיב לדבריו של מגל: "לא חושב שהאנטישמי שזורק אבן בעיירה נכנס לתזות שתיארת. אנטישמיות זה יצר עתיק מאוד שנובע מקנאה. היהודים הם עם מיוחד מאוד ומצליח מאוד. תעקוב אחרי פרסי נובל, מדענים, תגליות, כל דבר. כל תעשיית הגרעין ההתחלתית, הוליווד, הכול זה יהודי. למה הגוי מקנא בנו? כי הוא עבד בשדה בזמן שהיהודי היה בבנק שלו. מקנאים בנו, רואים בנו איום, מכונת רעל אנטישמית מייצרת את כל הקונספירציות עם המצות. הלקח שלי הוא לא לסמוך על אף אחד מלבד על הכוח שלנו".