במהירות מגלים השניים זה על זה - כלומר הבלש סטיילס, על פי התסריט רואה במצלמת האבטחה אישה עם טבעת אירוסים על אצבעה, וכעבור מספר דקות היא מצולמת בלי טבעת האירוסים, ומכאן הוא מסיק את המסקנה המתבקשת שהיא אחת השודדים, שתולה שלהם, ומכאן ברור לכל, או לפחות לו, מה שמות כל אנשי הצוות, ובמיוחד שהמנהיג הוא קולטריין, כי הוא מתנהג כמו מנהיג - וזה לא הכל, אגב. יש בתסריט סצינות עקומות מזאת, למשל סצינת הטיפול המשפחתי של הבלש ומשפחתו והילד של הבלש, שהיא לא סתם גרועה, היא גם נלעגת, אבל את זה אני אשאיר לצופה האמיץ שמתקדם בסדרה עד לפרק הזה.
וגם, איכשהו העבריין מגלה שעוקבים אחריו והצוות שלו מעצבן בכוונה את המשטרה. נשמע לכם, אגב, מעט מוכר? עבריין ושוטר יודעים זה על זה? ומתפתח ביניהם קרב מוחות? נגיד הסרט "היט", עם רוברט דה נירו ואל פצ'ינו קופץ לכם לזיכרון?
בנקודה הזאת הסדרה מחליטה שלא מספיק לה לחקות רק סרט אחד ועוברת להעתיק בגדול. עכשיו היא בעניין של הבלש שכולם אומרים לו שהוא טועה, והבוס צועק עליו שיעזוב את החקירה, ונותן לו 48 שעות למצוא פתרון - באופן גס ניתן להעריך שאת הפוזיציה של בלש שהוא זאב בודד עקשן נגד כל העולם ורב עם כולם כבר ראינו בלא פחות ממאות סרטים וסדרות לאורך הזמן. כדי להוסיף לתיאור הכפייתיות של הבלש לעבודתו מוסיפות לנזיד יוצרות הסדרה קורטני קמפ וטאני מארול גם את המריבות עם משפחתו, מתובלות בנדיבות בהרבה פנים קשוחים (כל השחקנים אגב הם שחורי עור, כי שחורי עור, כנראה, לדעת התסריטאיות, הם יותר קשוחים), ובסופו של דבר הצופה מקבל סדרה שכבר ראה. מי שמעוניין בכזאת, שיהיה לו לבריאות.
התרעות פיקוד העורף