אז לפני שאנחנו מתקדמים אפילו עוד צעד אחד לקראת איחוד הקבוצות ושלב השידורים החיים (היי קשת 12, שמעתי שאתם רוצים להזמין אותי לקהל, אתם יודעים איפה למצוא אותי), בואו נדבר על חמשת הריקודים שצפינו בהם אתמול יחד.
בארץ, אחת מכל שלוש נשים ואחד מכל חמישה גברים עוברים פגיעה מינית במהלך חייהם, אחת מכל חמש נשים עוברת אונס, אחד מכל חמישה ילדות וילדים עובר פגיעה מינית, ועד גיל 12 שיעור הבנים הנפגעים מינית זהה לשיעור הבנות. כל אחד ואחת מאיתנו מכירים מישהו או מישהי שזה קרה להם, ואם אתם לא מכירים - לצערי זה סימן שלא הרגישו בנוח לספר לכם.
הריקוד: אני תמיד נהנית מריקודי פסו שנותנים להם וייב גראנג'י - זה בדיוק מה שמלי ודני עשו. הכול דרמטי, שחור (תלבושות מהממות), כועס, עוצמתי - והמסר מאחורי הריקוד עבר מצוין. השופטים שיבחו את האומץ ואת ההתקדמות שמלי עושה בתחרות, והעניקו 30 נקודות.
זה עוד רגע מצוין שבו עניינים חשובים מגיעים לטלוויזיה בזמן חשוב - לצערי אני עדיין הולכת ברחוב וחוששת לחיי להידרס על ידי קורקינטים, אופניים חשמלים, ואפילו רכבים על הכביש - החברה הישראלית כבר 3 שנים כמעט על קוצים, וזה הופך אותנו לבעלי פיוז קצר. פעם אופנועים היו כלי רכב קטלני (הם עדיין, לצערי) - אבל עכשיו גם אופניים וקורקינטים חשמליים נכנסו לקטגוריה, והם סכנה לנוסעים בהם בדיוק כפי שהם סכנה לסובבים.
התרעות פיקוד העורף