"האח הגדול" בעונה הזו הרגיש כמו ג'וק שאי אפשר להיפטר ממנו. אחרי הגמר ופרק החזרה הביתה, אמש (שני) שודר "היום שאחרי הגמר", סרט תיעודי שעוקב אחרי גל רובין ורפאלה טווינה רגע אחרי שהתוכנית הסתיימה. ובאמת, הגוף שלי זועק: רק לא עוד מגל רובין. זה כמו כשאוכלים יותר מדי, וכבר יש בחילה. אין לי שום תלונות להפקה ולעריכה. הן הצליחו לשקף בפרק את המציאות כפי שהיא. כמה חבל שהמציאות כל כך עגומה. אם חשבתם שיהיה פה רגע של רפלקציה, אתם ממש לא בכיוון. קיבלנו 35 דקות של נרטיב הזוי, כאילו דיירי הבית החרימו והתעללו בגל רובין, שרק ישבה שם כמו מסכנה. כמה חבל שהסיפור המקסים הזה פשוט לא מסתדר עם מה ששודר לאורך העונה. אחד הדברים שהכי משקפים את הפער הזה בין המציאות של גל לבין מה ששודר בפועל הגיע ממש בדקות הראשונות של הסרט. כאשר רפאלה חלפה על פני בית האח הגדול, היא זעקה: "רק אל תכניסו אותי לשם שוב". ניכר היה כמה היא סבלה במקום הזה. לעומתה, כאשר גל עברה ליד אותו בית ממש, היא רק התחננה לחזור. וכאן עולה השאלה: אם סבלת לאורך העונה כולה, והיה לך שם גיהינום כזה, מה כל כך דחוף לך לחזור לשם כל כך מהר? לאורך הפרק ראינו את גל משנה גרסאות של עצמה שוב ושוב. כך, לדוגמה, רגעים ספורים אחרי שיצאה מהבית פתאום קיבלנו הבזקים של אמת. אחרי שהצ'ק כבר אצלה בכיס, פתאום אין לה בעיה לקרוא לדיירים "חיות". ברור שנגדה השתמשו במילים קשות יותר, אבל את לא זו שטענה שהיא לא יורדת לרמה נמוכה? נראה שכאשר המשחק נגמר, הרמה הנמוכה חזרה. אני חושב שזה די ממחיש את הנקודה שהכל היה אסטרטגיה מדוקדקת, שכללה תכנון מדויק להפליא. ואין ספק שהאסטרטגיה הצליחה. השאלה היא רק באיזה מחיר. אחד הרגעים הכי מקוממים עבורי היה כאשר סיפרו לגל שהודיה כהן אמרה בריאיון שהיא הרסה לה את העונה. הודיה סבלה מגל שוב ושוב לאורך התוכנית, עד שממש לא נשארה בה אפילו טיפה של כוח. בסוף העונה כבר ממש ריחמתי עליה, והרגשתי שהיא על סף שבירה. אלא שהתגובה של גל לכך הותירה אותי המום. היא השיבה בהיתממות שאין לה מושג במה מדובר, ואז אמרה את המשפט הבלתי ייאמן: "צריך ללמוד לקחת אחריות". ברצינות? היא לא לקחה אחריות בתוכנית אפילו לרגע. גם אחרי הניצחון, בפרק האיחוד, כאשר הדיירים הביעו את הפגיעה שלהם ממנה, היא לא לקחה אחריות על שום דבר. או כמו שגל אוהבת לומר: "נאה דורש, נאה מקיים". לאורך הפרק ראינו איך הסביבה של גל משולהבת מנרטיב החרם. כולם פנו אליה כאילו היא עברה סדנת שבי בבית האח הגדול. לפחות לפי הפרשנות שלי לתוכנית, גל גרמה לדיירים לסבל מתמשך, היא דרסה אותם בדרך לניצחון. פעמים רבות מדי ראינו סצנות שבהן היא לחצה לאנשים על נקודות התורפה שלהם ופצעה להם את הטראומות. וזאת רק כדי לגרום להם להגיב בכעס, ואז להשתמש בתגובה שלהם נגדה. כמות הפעמים שראיתי אותה זורקת גפרורים בתוכנית ואז בוכה שיש שריפה - לא ניתנת לספירה. אבל מבחינת גל יש אישה אחת שצודקת, וקוראים לה גל רובין. כל השאר פשוט קנאים. אפילו במסיבת הזכייה שלה גל לא הצליחה להתאפק. בנאום שנשאה היא הסבירה, בטון חוצב להבות, כמה מסכנה היא הייתה בבית. רק היו חסרים כינורות ברקע. והשיא מבחינתי היה הרגע שבו צפתה בתגובה הלא מפרגנת של שאר הדיירים על ניצחונה. היא כמובן ניצלה גם את זה לעוד קצת בכי ורחמים. אבל בואו, למה שדיירים שמרגישים שהיא התנהגה אליהם בבריונות ירצו בכלל לברך אותה? אני בחיים לא הייתי קם לחבק מישהו שהתנהג אליי כפי שההתנהגות שלה נשקפה לאורך פרקי העונה. אני באמת מאחל לגל שמעבר לשמחת הניצחון, תנסה גם להסתכל פנימה. אולי לביקורת הלא נעימה יש מניע שהוא לא קנאה. גם אם חצי מהעם אוהב את גל, עדיין יש חצי שסולד ממנה. והשאלה היא למה לאורך כל הזמן הזה לא קיבלנו ממנה אפילו רגע אחד של התבוננות פנימה. כן, גם שאר הדיירים לא מושלמים, ויש להם הרבה מה ללמוד על איך שהתנהגו על המסך. אבל גם לגל יש מה ללמוד. לא יכול להיות שכולם פשוט טועים, ורק בה אף פעם לא נפל רבב. אני באמת חושב שלטובת רשת 13 מוטב בשלב הזה להשכיב את העונה לישון, כי לא מעט אנשים פשוט לא ירצו לחזור לצפות בעונה הבאה בקצב הזה.