"הייתי בהלם. הרגשתי כאילו טיל נפל לי על הראש", אמר שילון. "אני לא יכול לדבר כרגע כרונולוגיה או לוגיקה, אני מדבר מהבטן, מהלב, והלב שלי בוכה. חיים היה אדם ללא גיל, יקה במובן הכי חיובי של המילה. אני אהבתי את האיש הזה לא בגלל שהוא היה 'מר טלוויזיה', לא בגלל שהוא היה איש מקצוע מהמדרגה הראשונה, אלא כי הוא היה קודם כל בן אדם. הוא היה מנטש. היה לי זכות גדולה למנות אותו לתפקידים האלה וללוות אותו ולהיות איתו. חיים ואני הלכנו יד ביד".
שילון חזר גם אל מאחורי הקלעים של אחד מרגעי השיא בתולדות הטלוויזיה הישראלית. לדבריו, בבוקר יום הבחירות כתב בעצמו את כל קטעי המעבר למשדר, מהלך שפגע ביבין וגרם לו לעזוב את המערכת שעות לפני תחילת השידור.
שילון סיפר כי אותו ערב סימן גם את שידור מדגם הקלפיות הראשון בישראל. לדבריו, בעוד מרבית אנשי המערכת חששו מהמהלך, הוא בחר להמר עליו - ואף הכין לעצמו מכתב התפטרות למקרה שהשידור ייכשל.
בסיום הריאיון התייחס שילון גם למחלוקת שהייתה ביניהם לאורך השנים סביב מקומם של עיתונאים בשיח הציבורי. "אני חשבתי שעיתונאי צריך גם להביע דעה, בתנאי כמובן שהאנשים בבית יידעו שעכשיו זה דעה ולא ידיעה". לצד זאת הזהיר מפני האיומים על התקשורת והוסיף: "חופש העיתונות בסכנה מאז ומעולם והוא ימשיך להיות בסכנה. התברכנו במדינה הזאת בחבורה לא מעטה של עיתונאים אמיצים, הגונים, יישרי דרך, נקיי כפיים ואני גאה לחיות במדינה שיש בה עיתונאיים כאלה. שום חוק לא יסתום להם את הפה".
התרעות פיקוד העורף