כבר בתחילת הסרט עלתה אצלי השאלה שליוותה אותי כמעט עד סופו: איך כל הסצנות האלה יתחברו ביחד? בכל מעבר מהעבר להווה ומההווה לעתיד חשבתי לעצמי מתי, למשל, האישה מהעתיד תגיע אל העולם שאנחנו מכירים, האם הדמויות השונות בכלל ייפגשו, ואם כן האם החיבור ביניהן יתרחש בעבר, בהווה או בעתיד.
אלא שכאן נמצאת גם אחת מנקודות החולשה של הסרט. הסצנות בחלקן קצרות יחסית, והמעברים בין התקופות מתרחשים לעיתים במהירות רבה. רגע אחד אנחנו בשנת 2025, זמן קצר לאחר מכן בעתיד הרחוק, ואז לפתע חוזרים אלפי שנים לאחור אל הדמויות הקדמוניות. המעברים התכופים האלה אמנם יוצרים סקרנות, אבל לפחות בתחילת הסרט הם גם עלולים להיות מבלבלים ולהקשות להבין מהו בדיוק סדר האירועים ולאן העלילה מנסה להוביל אותנו.
במהלך הצפייה ניסיתי שוב ושוב להבין האם שלושת צירי הזמן עתידים להתחבר גם מבחינה עלילתית ולא רק מבחינה רעיונית. ציפיתי לרגע שבו יתרחש אולי מסע בזמן של ממש למשל שהאישה מהעתיד ומהחלל תגיע לשנת 2025, או שדמות מתקופה מסוימת תמצא את עצמה בתקופה אחרת. הציפייה הזאת נבנית כמעט באופן טבעי כאשר סרט מציב זה לצד זה עבר רחוק, הווה ועתיד.
"כהרף עין" עוסק בחיים ובמוות, בקשר שלנו לאנשים הקרובים אלינו, בפחד לאבד אותם ובשאלה מה אנחנו משאירים אחרינו. העולם משתנה, הטכנולוגיה מתקדמת והאפשרויות האנושיות הולכות ומתרחבות, אבל רגשות כמו אהבה, בדידות, פחד ותקווה נשארים כמעט זהים.
הסרט מדבר על זמנים שונים, תקופות שונות בחיים ודמויות שונות, אבל בסופו של דבר כולם דומים זה לזה. לכל אחד יש אנשים שהוא מפחד לאבד, ולכל אחד יש עתיד שמגיע בצורה אחרת ובזמן אחר. זהו סרט מדע בדיוני, אבל בעיניי הוא עוסק פחות בחלל ובטכנולוגיה ויותר בשאלה אנושית ופשוטה: מה המשמעות של החיים כאשר אנחנו יודעים שהזמן שלנו מוגבל?
התרעות פיקוד העורף