אז בפעם האחרונה לעונה הזאת, בואו נשחק: מה חשבתי שיקרה - ומה קיבלתי.
נוי ואביתר: חשבתי שנוי תגיד "לא" - וקיבלתי "כן" ועצבים
נוי מרגישה שאביתר לא רואה אותם כזוג בתוך החוויה הזאת, ואני לא בטוחה שהוא אי פעם באמת ראה אותם כזוג. היא יצאה לריטריט זוגות והרגישה לגמרי לבד. אומרים שלהיות עם מישהו ולהרגיש לבד זה יותר גרוע מלהיות לבד באמת, והזוג הזה סוף סוף נתן לי המחשה די מדויקת למשפט הזה.
ואז נוי אמרה כן.
לאאאאאאאא. נוי, מה עשית? למה? בטור הקודם כבר הרמתי לך, קראתי לך אחות שלנו, הייתי גאה בך. עשית ממני שקרנית מול קוראי מעריב.
ועוד הודית לפסיכולוגים. אחותי, אם הם היו עושים רגע את העבודה האמיתית שלהם ולא רק שואלים "מה זה מעורר בך?", אולי מישהו היה מרים דגל ואומר: "נוי, את שוב נשארת במקום שבו את מרגישה לבד". רצית להיות נאמנה לעצמך? בעיניי עשית בדיוק ההפך. מגיע לך יותר. מקווה שמתישהו גם את תביני את זה.
ארי ונועה: חשבתי "כן וכן" - וקיבלתי "כן וכן"
ה-זוג הכי לא ברור של העונה. הימרתי ששניהם יגידו כן, בעיקר כי שניהם קצת מזוכיסטים ולא תמיד מצטיינים בלהיות נאמנים לעצמם. הם מאוד נוכחים זה בחיים של זו, אבל נוכחות היא לא בהכרח דבר חיובי. גם כאב גב נוכח מאוד בחיים של אנשים, ואף אחד לא מתחתן איתו.
ברור שיש שם אהבה. יש חברות, יש שותפות ויש חיבור שנולד מתוך תהליך אינטנסיבי ששניהם באמת התמסרו אליו. אבל אהבה רומנטית? אני בספק. זוגיות טובה אמורה לתת לכם גם קצת שקט. במקרה שלכם, אני צריכה חופשה אחרי כל פרק.
אבל קיבלתי כן וכן. אז צאו יחד לחיים האמיתיים, תחיו, תחוו, תנסו - ותיפרדו בהמשך. ברור לי שיש ביניכם משהו אמיתי, פשוט לא בטוח שהמשהו הזה צריך להיות זוגיות. נועה, במה שכתבת הצלחת לרגש אותי באמת. ועכשיו בואו נתקדם, חבל על הזמן של כולנו.
ניב ואסף: חשבתי "כן וכן" - וקיבלתי "כן וכן"
יש שם רצון אמיתי, ולהבדיל מכמה מהזוגות האחרים - יש גם פוטנציאל. אסף כתב לניב בדיוק את מי שהיא, והיה ברור שהוא באמת למד אותה לאורך הדרך. עוד פרט, עוד שכבה, עוד משהו קטן שהוא שם לב אליו. לפעמים זה הרבה יותר רומנטי מכל נאום מפוצץ על גורל.
איזה כיף שאמרתם כן. אני לא יודעת מה קורה איתכם היום, אולי כבר נפרדתם ואני שוב מכינה לעצמי התנצלות לטור הבא, אבל הלוואי שאתם יחד. בעיניי אתם הזוג שנותן הרבה תקווה לרווקים ולרווקות שיושבים בבית. לא כל אהבה מתחילה בזיקוקים. לפעמים בדייט הראשון אין פרפרים, בדייט השני עדיין לא שומעים כינורות, אבל יש בן אדם ששווה להישאר כדי להכיר.
אביה ונטע: חשבתי "כן וכן" - וקיבלתי "כן וכן"
ויש בהם משהו שפשוט מתאים. שני אנשים שמגיעים מעולם ערכים דומה, מכירים מחויבות, נתינה ושירות, בלי יותר מדי פוזה. מלח הארץ פגש את מלח הארץ, ובאורח פלא יצא מזה משהו מתוק ולא יתר לחץ דם.
ואז אביה שולף כרטיס טיסה ליוון כדי לחגוג יחד את ראש השנה. אביה יא אלוף. סוף סוף מישהו שלא אומר "אני מרגיש שאני רוצה להמשיך לחקור את מה שיש בינינו", אלא קונה פאקינג כרטיס טיסה. מעשה. קונקרטי. עם יעד ושעת המראה. אמן שכל גברי ישראל ילמדו משהו.
אני מאחלת לכם שנה מדהימה ועוד הרבה שנים של אהבה, קרבה וצחוקים. אפילו אני התרגשתי, ונראה לי שאחרי עונה שלמה כבר הבנתם שאני לא בדיוק אחת שנמסה בקלות. אם הצלחתם להמיס אותי, כנראה שבאמת עשיתם משהו נכון.
ובכל זאת, ניב ואסף ואביה ונטע השאירו אותי עם קצת אופטימיות. אולי אהבה טובה לא תמיד מגיעה עם דרמה, חרדה ופרפרים בבטן. לפעמים היא פשוט נבנית לאט, עם מישהו שרואה אותך, לומד אותך ובוחר בך.
ואם הוא גם קונה כרטיס ליוון - בכלל זכית.
התרעות פיקוד העורף