נוי ואביתר: חשבתי שנוי תגיד "לא" - וקיבלתי "כן" ועצבים
נוי מרגישה שאביתר לא רואה אותם כזוג בתוך החוויה הזאת, ואני לא בטוחה שהוא אי פעם באמת ראה אותם כזוג. היא יצאה לריטריט זוגות והרגישה לגמרי לבד. אומרים שלהיות עם מישהו ולהרגיש לבד זה יותר גרוע מלהיות לבד באמת, והזוג הזה סוף סוף נתן לי המחשה די מדויקת למשפט הזה.
ואז נוי אמרה כן. אוי נוי, מה עשית? למה? בטור הקודם כבר הרמתי לך, קראתי לך אחות שלנו, הייתי גאה בך. עשית ממני שקרנית מול קוראי מעריב.
ועוד הודית לפסיכולוגים. אחותי, אם הם היו עושים רגע את העבודה האמיתית שלהם ולא רק שואלים "מה זה מעורר בך?", אולי מישהו היה מרים דגל ואומר: "נוי, את שוב נשארת במקום שבו את מרגישה לבד". רצית להיות נאמנה לעצמך? בעיניי עשית בדיוק ההפך. מגיע לך יותר. מקווה שמתישהו גם את תביני את זה.
ארי ונועה: חשבתי "כן וכן" - וקיבלתי "לא ולא"
מודה, גם פה טעיתי. הייתי בטוחה ששניהם יגידו כן. למה? כי לאורך העונה ארי ונועה הוכיחו שהם קצת מזוכיסטים, ובעיקר שיש להם יכולת מרשימה לקחת כל סימן שאומר "אולי זה לא עובד" ולהפוך אותו לעוד שיחה של שעה וחצי על למה אולי בעצם כן.
וברור שיש ביניהם אהבה. יש שם חברות, יש שותפות, יש שני אנשים שעברו יחד תהליך אינטנסיבי, התמסרו אליו והפכו למשמעותיים מאוד זה בחיים של זו. אבל אהבה רומנטית? שם כבר היו לי ספקות. זוגיות טובה אמורה לתת לכם גם קצת שקט, ובמקרה שלהם אני הייתי צריכה חופשה אחרי כל פרק.
ואז נועה אמרה לארי משפט שבעיניי היה אמור לסגור את הסיפור: "אני מרגישה שהזמן שאתה הכי מרגיש קרוב אליי ונעים בחברתי זה ברגעים שאני נורא פגיעה. וברגעים שאני ממש ממש אני – אז פחות נעים לך איתי. שם אני מרגישה לבד". היא גם הודתה בפני גלעד שברוב המסע לא הרגישה שיש לה מקום להביא את עצמה. ואני עדיין חשבתי שהם יגידו כן, כי אחרי עונה שלמה שלהם כבר התרגלתי לכך שכל נורת אזהרה הופכת איכשהו להזמנה להמשיך לנסות.
ואז הגיע "לא". ועוד "לא"
וואלה, ארי ונועה, סליחה שפקפקתי בכם. דווקא ברגע האחרון עשיתם את הדבר הכי בוגר שאפשר לעשות: הבנתם שאפשר לאהוב מישהו, שהוא יכול להיות משמעותי בטירוף בחיים שלכם, ועדיין להבין שהוא לא האדם שאיתו נכון לכם להיות בזוגיות. לא כל קשר שלא ממשיך הוא כישלון, ולא כל אהבה חייבת בכוח להפוך לזוגיות.
נועה, גם במה שכתבת הצלחת לרגש אותי מאוד. ובסופו של דבר, אולי דווקא ה"לא ולא" שלכם היה אחד הסופים היותר יפים של העונה. בלי למרוח, בלי להבטיח "לבדוק את זה בחיים האמיתיים", בלי להחזיק בכוח רק כי כבר עברתם דרך ארוכה יחד. הבנתם שזה לא נכון לכם ושחררתם. נוי, לתשומת לבך. ככה נראית נאמנות לעצמך. לפעמים הדבר הכי אוהב שאפשר לעשות הוא לדעת מתי להגיד לא.
ניב ואסף: חשבתי "כן וכן" - וקיבלתי "כן וכן"
יש שם רצון אמיתי, ולהבדיל מכמה מהזוגות האחרים - יש גם פוטנציאל. אסף כתב לניב בדיוק את מי שהיא, והיה ברור שהוא באמת למד אותה לאורך הדרך. עוד פרט, עוד שכבה, עוד משהו קטן שהוא שם לב אליו. לפעמים זה הרבה יותר רומנטי מכל נאום מפוצץ על גורל.
איזה כיף שאמרתם כן. אני לא יודעת מה קורה איתכם היום, אולי כבר נפרדתם ואני שוב מכינה לעצמי התנצלות לטור הבא, אבל הלוואי שאתם יחד. בעיניי אתם הזוג שנותן הרבה תקווה לרווקים ולרווקות שיושבים בבית. לא כל אהבה מתחילה בזיקוקים. לפעמים בדייט הראשון אין פרפרים, בדייט השני עדיין לא שומעים כינורות, אבל יש בן אדם ששווה להישאר כדי להכיר.
אביה ונטע: חשבתי "כן וכן" - וקיבלתי "כן וכן"
ויש בהם משהו שפשוט מתאים. שני אנשים שמגיעים מעולם ערכים דומה, מכירים מחויבות, נתינה ושירות, בלי יותר מדי פוזה. מלח הארץ פגש את מלח הארץ, ובאורח פלא יצא מזה משהו מתוק ולא יתר לחץ דם.
ואז אביה שולף כרטיס טיסה ליוון כדי לחגוג יחד את ראש השנה. אביה יא אלוף. סוף סוף מישהו שלא אומר "אני מרגיש שאני רוצה להמשיך לחקור את מה שיש בינינו", אלא קונה פאקינג כרטיס טיסה. מעשה. קונקרטי. עם יעד ושעת המראה. אמן שכל גברי ישראל ילמדו משהו.
אני מאחלת לכם שנה מדהימה ועוד הרבה שנים של אהבה, קרבה וצחוקים. אפילו אני התרגשתי, ונראה לי שאחרי עונה שלמה כבר הבנתם שאני לא בדיוק אחת שנמסה בקלות. אם הצלחתם להמיס אותי, כנראה שבאמת עשיתם משהו נכון.
ובכל זאת, ניב ואסף ואביה ונטע השאירו אותי עם קצת אופטימיות. אולי אהבה טובה לא תמיד מגיעה עם דרמה, חרדה ופרפרים בבטן. לפעמים היא פשוט נבנית לאט, עם מישהו שרואה אותך, לומד אותך ובוחר בך.
ואם הוא גם קונה כרטיס ליוון - בכלל זכית.
התרעות פיקוד העורף