והביקורת והקרקס שספג ערוץ 14 ביממה האחרונה בגופי התקשורת השונים וברשתות? לא קשה להבין מאיפה היא הגיעה, הוא זכה בה בחסד וזו הייתה פשוט הנאה צרופה.
הם שינו את כללי המשחק בתקשורת. הביזוי של ערוצי תקשורת אחרים ובעיקר של ערוץ 12 גוף החדשות המוביל הפך אצלם לז'אנר. לטקטיקה. לחלק מהשגרה. למנוע קידום. הם בנו חלק משמעותי מהזהות שלהם סביב המאבק בערוץ החדשות המוביל בישראל. "ערוץ 12 שיקר", "ערוץ 12 תעמולה", "ערוץ 12 נגד ישראל", שוב ושוב ושוב.
אז כשהביקורת מתהפכת אליהם, שלא יתפלאו. אי אפשר לבלות שנים ללעוג לכל מערכת חדשות אחרת, להאשים אותה בשקרים ולהציג אותה ככישלון עיתונאי, ואז להתבכיין כשאותה מערכת תקשורת מבקרת אותך.
ואז הגיעה ההתנצלות המיוחלת עם תפנית בעלילה
וזה, סליחה, פשוט מביך, כל כך מביך שזה מצחיק. נשבעת לכם, שנקרעתי במשך דקות ארוכות. זו לא התנצלות. זה מהלך של "אבל". עשיתי טעות, אבל הוא עשה טעות גדולה יותר. זה בדיוק הסוג של ספין שמרוקן את המילה "אחריות" מתוכן.
"טעינו, מתנצלים - אבל תראו כמה ערוץ 12 טעה"
זה כמו ילד שנתפס עם היד בצנצנת העוגיות ואומר: "בסדר, לקחתי עוגייה. אבל הוא לקח שלוש". לא ביקשו מכם לעשות חשבון נפש על ערוץ 12. דווקא הרגע שבו היה נדמה שערוץ 14 סוף סוף עושה את הדבר הנכון הפך את ההתנצלות לעוד מתקפה על גוף החדשות המוביל.
וזה בדיוק העניין עם ערוץ 14: אפילו כשהם מודים בטעות, הם לא מסוגלים שלא לטנף על אחרים. כי הם בעיניי לא ערוץ חדשות. הם הפכו את המלחמה בתקשורת למוצר. אז כן, ערוץ 14, טעיתם. פדיחה גדולה. פדיחה שאפשר היה להעביר הלאה ולסגור את הפרשה בכבוד. אבל התגובה שלכם הייתה פדיחה אפילו גדולה יותר.
והפעם, בניגוד לכל הפעמים שבהן אפשר להתווכח על פרשנות, הטיה או מחלוקת, הפעם פשוט נתפסתם על חם. ואולי זה מה שהכי עצוב: לא עצם הטעות, אלא העובדה שברגע האמת, כשנדרשה מכם שנייה אחת של אחריות, שוב בחרתם בספין ובטינוף.
התרעות פיקוד העורף