לא היה בחיים של ציון כהן דבר מה יוצא דופן. הוא היה חבר מן השורה בקיבוץ מרום גולן. הוא עבד בענף התיירות של הקיבוץ לשביעות רצון כולם וכבר יצא לפנסיה. כבר היה סבא אוהב לנכדים. שר בחבורת הזמר של הקיבוץ. היה בן זוג לחנה, אהובתו משכבר הימים, קיבוצניק שחי בהנאה ובשלווה את שנות הזהב שלו.
מבחינה זו אפשר אולי להבין לליבו של ציון. חלק נכבד מהציבור החילוני בארץ רותח על התנהגות החרדים בארץ. אלא שציון לא היה מוכן להסתפק בצעקות ובקללות לעבר מסך הטלוויזיה. הוא נסע להפגנות, חילק פליירים, אבל לא ראה את ההמונים בארץ מצטרפים אליו. ציון החליט שעליו לעשות מעשה של ממש. חובה לציין כאן, מי שיצפה בסרט ודאי יגלה מאפיינים קיצוניים באישיותו של ציון, החורגים ולפחות אינם קיימים אצל אדם מהשורה. גם ציון עצמו אינו מתכחש לכך.
כאמור, ציון החליט שעליו לעשות מעשה. הכיוון שבחר היה הצתה. האיש בן ה-70 הגיע למסקנה שעליו להיות במצב גופני כבן 20. הוא החל להתאמן בריצה ובמשקולות לטיפוח שריריו. במקביל למד באינטרנט באופן מעמיק כיצד לבנות מתקן הצתה, שבו מנגנון הפעלה עם שעון, וכדי להגביר את הרושם רצה שהמתקנים יפעלו בו-זמנית. הוא סייר בין בתי דין רבניים מחופש להומלס כדי למצוא את הנקודות המתאימות להנחת המתקנים. בלילה שבין 16 ל-17 במאי 2020 הטמין ציון ארבעה מתקנים בבתי דין רבניים ברחבי הארץ והסתלק. המטענים נדלקו בו-זמנית וגרמו להרס רב, אבל לאכזבתו של ציון לא עוררו תהודה ציבורית והחלטה לפעולה מצידם של המוני ישראל.
ואכזבה קשה גדולה עוד יותר נגרמה לציון. הוא השאיר אחריו עקבות דנ"א ותוך זמן קצר פגש שוטרים שהגיעו לקיבוץ. חודש אחרי שהניח את המטענים כבר הוגש נגדו כתב אישום, ובספטמבר 2021 נידון לשלוש שנות מאסר.
ציון, כבר משוחרר, חי כיום עם חני בקיבוץ. הוא אומר שהתמתן. זעמו על כוחם ועל השפעתם הרבה של החרדים בישראל לא שכך, אבל בניית מתקני הצתה, הוא אומר למצלמה, כבר לא עולה בדעתו. אם להסתמך על העבר, לך תדע מה הוא עושה כשהמצלמה נכבית.
התרעות פיקוד העורף