על השאלות שנשאל על ידי העיתונאיות היה לבנט קל יותר לענות מול רשף. השיחה ה"אינטימית" בין השניים, שהייתה מן המשך לפרק בתוכנית כשבנט היה עוד ראש ממשלה, התנהלה בטונים הרבה יותר נינוחים. מול רשף, לבנט היה זמן להסביר את ההתנהלות שלו בצורה מחושבת, מה שלא היה אפשרי מול מטח השאלות שהוא חוטף תוך כדי ריאיון. רשף הצליח להוציא באמנות את בנט ה"אדם" - זה שנמצא מעבר למבט חמור הסבר והסרטונים על חורבן המדינה.
פורמט ה"שיחה", שלעתים מחליף את מוסד הריאיון הוותיק, הוא יצור כלאיים עיתונאי שצריך לעסוק בו בזהירות. בעוד המטרה המרכזית של הריאיון העיתונאי בתקופת בחירות היא לעמת את הפוליטיקאים עם עובדות, ה"שיחה" יכולה לאבד את המחויבות לציבור ולהוביל לתעדוף פסול של מרואיינים.
כאן מונחת הנקודה הטעונה: האם רשף היה מנהל את אותה השיחה עם כל שחקן במערכת הפוליטית בתקופת בחירות? אין כל ספק שצריך לשמוע ולהכיר את בנט האדם ואת מה שעבר עליו בארבע השנים מאז ירד מהכיסא כראש ממשלה. אולם, שיחה כזאת צריכה להתנהל מחוץ למערכת בחירות ובלי קשר אליה. כמה שלא תהיה השיחה בין רשף לבנט אותנטית, כל גילוי לב מרגש או עצוב עלול להיתפס בתקופה הזאת כמניפולציה לקראת בחירות. רשף עלול להיתפס (אף שלא בצדק בעיניי) כמי שנותן במה נוחה לשחקנים מסוימים בזירה הפוליטית מעצם העובדה שהזמין ראש מפלגה גדולה (בסקרים) לשיחה במבנה לא מחייב.
בשיחה בנט מספר לרשף על הניסיון לשנות את התדמית שלו בקרב הציבור כדי להתמודד עם הירידה התלולה בסקרים. מהחליפה והסרטונים המהוקצעים הוא עבר לטי-שרט ונעלי ספורט, איתם הוא מסתובב בערים ליכודיות ומנסה לענות על כל השאלות שתומכי נתניהו מטיחים בו. נראה שגם האירוח אצל רשף בחולצה שחורה נוחה ממשיך את הקו של בנט שמנסה לחשוף איזה טפח פגיע שיאפשר למצביעים להזדהות איתו.
אין ספק שהפוליטיקה בישראל, בטח לקראת בחירות, צריכה למצוא את הדרכים להראות את הצדדים האנושיים של נבחרי הציבור. הפקעת לגיטימיות של ציבורים שלמים ומנהיגיהם הפכה לפרקטיקה שבשגרה כדי לקושש קולות לקראת יום הבוחר. הציבור צריך לראות שמאחורי כל נאום יש גם סיפור אישי ששווה לשמוע ולהבין מתוך ההקשר שלו גם את האידיאולוגיה (או היעדרה) שמנחה את הפוליטיקאים. התוכנית "אינטימי" עם רפי רשף עדיין לא יכולה לספק את הסחורה הזאת, אבל היא בהחלט יכולה להראות את הכיוון.
התרעות פיקוד העורף