ההשוואה בין הסדרה ההולנדית האיטית והיגעה ל"נקודת פגיעה" אינה מקרית. בדיאלוגים ביניהם שני הבלשים האנגלים לא מפסיקים להחליף שנינויות מאולצות בכמות מוגזמת ומטרידה, בעוד בהולנד יורקים השחקנים דם לפני שיוצאת להם איזו התחכמות בודדת מהפה. יש פה אגב מקום לדאגה לחובבי הסדרות הבריטיות - השימוש באוטומטים לשליפת דאחקות מאולצות נהוג בדרך כלל מעבר לים, באמריקה, ואם אלו יפלשו לעולם הסדרות הבריטיות הנהדרות בדרך כלל, אז באמת יהיה פה אוי ואבוי (מישהו כבר אמר לי השבוע שעבר לצפות בסדרות קוריאניות בלבד).
עלילת הסדרה הבריטית דוהרת קדימה, וכבר בפרק הראשון אנו מגלים שאחד מהשודדים (יש שוד) שאחריו צמד הבלשים רודפים הוא בעצם הבלש עצמו, ויחד איתו בצוות השודדים משתתפים שוטרים מושחתים אחרים. זה לא ספוילר, נא לא לצעוק: למה גילית? הסדרה מגישה את המידע הנ"ל באופן ברור לגמרי כבר בתחילתה. אומנם הכסף שמשיג הבלש מהשוד מיועד לטיפול באחיו הנכה, אבל הלו, למרות המטרה האצילית, שוד זה שוד.
הצרות מתגברות כשמתברר שהכסף - 10 מיליון ליש"ט - שייך לעבריין צרפתי מסוכן, שמגיע ללונדון למצוא בחזרה את כספו ולהעניש את מי שגנבו אותו, ובמקביל הבלשית מתקרבת אל הבלש רגשית ומתחילה להתקרב לגילוי האמת על חייו הכפולים. ובקיצור סלט עשיר לחג, שלפעמים די מעצבן אבל גם אפשר לאכול.
התרעות פיקוד העורף