הסערה המרכזית הייתה כמובן עמדותיו בעבר ביחס למדינה פלסטינית בריאיון שהעניק לפני חמש שנים. כשחברי הפאנל בראשות ינון מגל ניסו להדביק למתמודד מספר 2 בעמך ישראל עמדות שמאלניות כמי שתומך במדינה פלסטינית.
חדאד לא ניסה לברוח מהעבר. להפך. "אני מעולם לא הייתי שבוי בקונספציה", אמר. לדבריו, הקונספציה שבה החזיקו הייתה ביחס לארגוני הטרור חמאס ולרשות הפלסטינית - לא ביחס לעצם הרעיון של מדינה פלסטינית. הוא הזכיר כי ארבעה חודשים לפני 7 באוקטובר התריע שיש לעצור את ארגוני הטרור, אחרת ישראל תשלם מחיר כבד.
כאשר ינון מגל שאל אותו על דמויות נוספות במפלגה שתומכות במדינה פלסטינית, כמו מתמודדת מספר חמש בעמך ישראל, חדאד שוב לא התכווץ, והחזיר את הביקורת לנתניהו והזכיר שאחת מהן הייתה בעבר בליכוד והייתה מאוד אהובה, והפנה את הדיון בחזרה לשאלה הגדולה יותר: האם אדם יכול לשנות את עמדותיו בעקבות המציאות?
מבחינתו, התשובה היא בהחלט כן. גם ביחס לזהותו הישראלית חדאד לא השאיר מקום לספק. כשנשאל אם הוא מקבל את הרעיון של מדינה יהודית, השיב שהוא נלחם על כך שישראל תהיה מדינה יהודית ורק כך תוכל להיות דמוקרטית. הוא הסביר כי הוא בוחר לשיר את "התקווה" עם שינוי אישי של המילה "יהודי" ל"ישראלי" - בחירה שהוא מדגיש שאינה דרישה שלו מאחרים.
חדאד, שמתמקד במאבק על ההסברה הישראלית ועל זכותה של ישראל לביטחון, הצהיר בפטריוטים שהוא רוצה להיות שר ההסברה. אבל הרגע המעניין ביותר בראיון היה דווקא כשהדיון עבר מהעבר אל הבחירות הבאות. הפאנל ניסה להציב את חדאד מול המציאות הפוליטית: יש לא מעט סקרים שלא מעבירים את "עמך ישראל" את אחוז החסימה. אז למה לא לפרוש ולמנוע בזבוז קולות לימין? התשובה של חדאד הייתה ברורה: לא אנחנו צריכים לפרוש, אתם צריכים לחזק אותנו. "תחזקו את עמך ישראל כדי שהימין ינצח", הוא אמר, והוסיף כי יש גם בציבור הערבי אנשים שמעוניינים ברוח חדשה.
חדאד הבין מיד את המשמעות. אם כך, שאל למעשה, מדוע עמך ישראל נתפסת כאיום על הימין בעוד שחקנים אחרים מקבלים אוטומטית את תווית "הגוש שלנו"?
חדאד, כצפוי, לקח את הכדור. הוא טען שמנסור עבאס והנהגת המפלגות הערביות אינם עושים מספיק מול החברה הערבית, במיוחד בכל הנוגע לגינוי חמאס, ושזו בדיוק אחת הסיבות שבגללן הוא רוצה להיכנס לכנסת: לשנות את המציאות הזו מבפנים.
הריאיון ב"פטריוטים" לא הצליח לייצר את התמונה שאולי חלק מהשאלות ביקשו לייצר. במקום פוליטיקאי שנכנס להתגונן מול הפאנל, חדאד הפך את עצמו למרואיין שמחזיר אש. אפשר להסכים איתו ואפשר לחלוק עליו. אפשר גם לפקפק ביכולת של עמך ישראל לעבור את אחוז החסימה. אבל דבר אחד קשה לקחת ממנו: בהסברה וביכולת לנהל ראיון תחת לחץ, יוסף חדאד יודע את העבודה. חדאד לא הגיע לאולפן כדי לקבל ציון. הוא הגיע כדי לנהל את המשחק. ובמשך רוב הראיון, הפאנל נאלץ לשחק לפי הכללים שלו.
במקום שהראיון יסתיים בשאלה למה עמך ישראל לא פורשת, הוא הסתיים במסר הפוך: אנחנו כאן, אנחנו לא מתנצלים, ואנחנו מתכוונים לרוץ עד הסוף, ולמה אתם לא תומכים בנו ולמה אתם כל כך חוששים מאיתנו? ועכשיו הכדור עובר לבוחר.
התרעות פיקוד העורף