מרציאנו פנתה לפנים הישראליות שהכי מכירים בעולם הערבי. ושאלה ״שלוש שנים לשבעה באוקטובר. איך הפלסטינים רואים את התאריך הזה היום?״
אדרעי השיב: ״שלוש שנים אחרי השבעה באוקטובר, קודם כול, צבאית, ברור שחמאס ספג מהלומה קשה ביותר, מצבו של ציר ההתנגדות הוא שונה לאין שיעור ממה שהיה לפני השבעה באוקטובר. השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו: האם ב-6:29 באוקטובר בבוקר, תושבי רצועת עזה היו מתעוררים עם קול המואזין שיבכה את החלטתו של סינוואר לפתוח באותו מבול מפורסם ומקולל שלו? אני חושב שלא. אבל האם באותו זמן אלפי עזתים באוהל הדולף שלהם, במואסי בחאן יונס או על חורבות ג’באליה, יבכו את אותה החלטה? בוודאי שכן, אבל הם יעשו את זה בהחבא.
אנחנו צריכים לשאול את עצמנו האם שלוש שנים אחרי, כל מי שחושב איסלמית בעולם הערבי וברצועת עזה, הנהגת חמאס שבוודאי מבינה את המכה מאוד מאוד קשה שהיא ספגה, האם צרובה בהם תודעת הפסד? אני לא בטוח בזה. כמי שגם לקח חלק בניסיון לצרוב את התודעה, אני חושב שיש לנו עוד הרבה מה לעשות בהקשר הזה. אני חושב שמדינת ישראל צריכה להשקיע בזה הרבה יותר.
אני חושב שבסופו של דבר אנחנו צריכים להסתכל על הנהגת חמאס בצורה קצת אחרת. בתי הספר המאולתרים ברצועת עזה נפתחו לפני שבועיים, בפעם הראשונה, שנת הלימודים אחרי שלוש שנים נפתחה שוב. לומדים בבתי ספר המאולתרים האלה לא שלום ולא איזה טעות עשה סינוואר, אלא חוזרים על אותם מינוחים. הם מבחינתם, בתפיסה שלהם, בתפיסה האיסלאמית, ככה הם חושבים, הם רואים באותו מבול אל אקצא, משהו שמקדם אותם לכיוון אותה הבטחה אלוהית, וזו הבעיה ופה אנחנו צריכים להשקיע".
מרציאנו הקשתה: ״אני עדיין מחדדת, כי אתה אומר זה הניסיון של חמאס, לשלוט בנרטיב. אני עדיין חוזרת לדוגמה שלך, של אותו עזתי שנמצא באוהל דולף במואסי, והוא רואה את ההריסות של רצועת עזה מסביב, הוא רואה את הילדים שלו שלא למדו כבר שלוש שנים, ועדיין אתה אומר הוא לא מתייחס לשבעה באוקטובר?״
אדרעי: ״הוא יגיד לעצמו וגם לילדיו, הוא יקלל במיטב הקללות שהשפה הערבית העשירה מאוד יודעת לתת, את סינוואר ואת חליל אל-חיה ואת מוחמד דף, ואת כל מי שהביא עליו את האסון הזה. אבל האם בתוכו, כשעזה וחמאס, חלק גדול מתושבי רצועת עזה הם פרו חמאס במובן האמוני וחמאס כתנועה אמונית. האם צרובה בהם תודעת הפסד? בעיניי לא.
בעיניי הם רואים את החלק הזה, הם מסתכלים לטווח ארוך ואומרים, אוקיי, עכשיו במערכה הזאת ספגנו מהלומות, האם בטווח הארוך זה קידם אותנו לטובת אותה מטרה נעלה של חמאס כתנועה אמונית? אני חושב שפה יש הרבה מה לעשות, כי בסוף בעיני האחים המוסלמים שחמאס היא חלק מהם, הג’יהאד, אותו חינוך לשנאה ואותו חינוך להשיג את המטרות הארוכות הטווח הזה הולכים ביחד. טיפלנו בצה”ל, במדינת ישראל בצורה אדירה במחבלים, בבניינים, בתשתיות הטרור, צריך עכשיו ללכת לאותו חינוך ולראות איך אנחנו מסדרים שם את העניינים".
מרציאנו: "ההסברה הישראלית, נראית היום במצב אפילו גרוע יותר ממה שהיינו ערב הטבח".
אדרעי: "קודם כול, אני חייב להגיד, אני גדלתי בדובר צה”ל, אני אוהב דובר צה”ל. בעיניי דובר צה”ל הוא הגוף הכי נמרץ, הכי יצירתי שיש באותה מערכת. יחד עם זאת דובר צה”ל לא יכול לעשות את הכל בעצמו. ואנחנו מסתכלים על הנזק האדיר שאותו סרט נזא מייצר לנו גם בעולם, גם בעולם הערבי, גם פנימה. אני יכול להביא גם את הדוגמה של אותה טיסת האיימים של פליי דובאי, ומתי הנרטיב הישראלי בכלל עלה ופורסם, ומתי החשבונות האישיים של מדינת ישראל התייחסו לאירוע וניסו לקבע נרטיב שמדובר באירוע של פיגוע טרור, כשבעולם הערבי תיאוריות קונספירציה הן למכביר.
בשבעה באוקטובר והימים שאחרי, מחוץ למטה דובר צה”ל, היה תור עצום של אנשים מפורסמים ומפורסמים פחות, שכולם רצו להתגייס לטובת אותה מערכת הסברה. וצריך לדייק את המושג הזה: מה זה הסברה. היום, לצערי הרב, גם מסיבות פוליטיות וגם אחרות, אין יותר מדי קופצים. אין יותר מדי אזרחים ישראלים מתנדבים שעשו פלאים בתחום הטכנולוגי, בתחום הסברתי. אתמול ניגשה אליי אחות שכולה, ואמרה לי, אביחי אני רוצה לעזור? איך עוזרים? אנחנו צריכים גוף שיתכלל, שיהיה מממן, שיכווין. חייבים לשים בזה הרבה מאוד משאבים, ולצערי אנחנו לא בכיוון. אנחנו עדיין עושים אילתורים, וזה נראה כמו אילתור אחד גדול".
התרעות פיקוד העורף