"סיפרנו לעצמנו שאסור לנו לחזור ל-6 באוקטובר, ובמשך יומיים או חודשיים באמת הצלחנו, אבל 6 באוקטובר חזק מאתנו - בגלל השבטיות, בגלל הפוליטיקה, ובגלל הדומיננטיות של בנימין נתניהו. אנחנו יודעים למה, זאת לא חידה כל כך מסובכת", אמרה דיין. לדבריה, יש להבחין בין אמירות קיצוניות של אזרחים לבין מסרים שמגיעים מההנהגה. "עשו את ההבחנה בין טמבלים שיכולים להיות בכל מקום, לבין הנהגה שאחראית: והיא אחראית גם למה שקרה לפני 7 באוקטובר, גם לגבי מה שקרה ב-7 באוקטובר, וגם לגבי כל מה שקרה אחרי 7 באוקטובר", טענה.
דיין הוסיפה כי האחריות למחלוקות שנוצרו בתוך החברה הישראלית מוטלת, בראש ובראשונה, על מי שמוביל אותה. "מי שעשה את ההבחנה בין משפחות חטופים לבין משפחות חללים הוא מי שמחזיק את הידיים על ההגה. זה מה שמעניין אותי". בהמשך התייחסה לטענות שלפיהן המחאה נגד הממשלה והמהפכה המשפטית החלישה את המדינה ואת הצבא, וטענה כי אין להשוות בין הנהגה של מחאה לבין הנהגה של מדינה.
"שואלים האם המחאה החלישה את המדינה ואת הצבא. ההנחה שמשתמעת מזה היא שמי שראו פה את מה שיקר להם מתעסק ונשבר לנגד עיניו אמור לשבת בבית, שמא יגידו שהם מחלישים את המדינה, בעוד שמי שאחראי גם להשקת המהפכה המשפטית וגם לסכנות שהיא נשאה איתה לא לחץ על הברקס".
"האחריות של הנהגה היא אחריות טוטאלית, מוחלטת", הדגישה דיין, והעלתה גם את סוגיית ועדת החקירה לאירועי 7 באוקטובר: "ועדת החקירה הלאומית, הפוליטית, הפריטטית - איפה היא?".
"אולי אפשר, משני הצדדים, לעצור לרגע"
דיין עלתה לשיחה כשהייתה בדרכה לכפר עזה, ותיארה את התחושות שמלוות אותה בכל פעם שהיא מגיעה לאזור. "שמתי לב שבדרך מביתי בהרי ירושלים לשם יש נקודה מסוימת על הכביש, באזור ניר עם, שם אני מפסיקה לנשום. אולי טוב שעצרנו פה, כי אולי אפשר לבודד את היום הזה ואת השעות האלה", אמרה.
לדבריה, לאורך הדרך ראתה אנשים מתכנסים ליד המיגוניות ודגלים שהוצבו בצדי הכביש. לסיום הביעה תקווה כי לפחות ביום הזה ניתן יהיה להניח לרגע את המחלוקות בצד: "אולי אפשר, משני הצדדים, לעצור לרגע".