לפי שלושת הפרקים הראשונים של הסדרה שניתנו לביקורת, נראה שכהן, פז ופז הצליחו ליצור סדרה שמספקת הנאה ומתח אבל לא נוגעת עד הסוף בנושאים שהיא עוסקת בהם. חלק מהסצנות בתוך המתחם הסגור והמסויט של הכת נראות לפעמים לא אמינות ולא מצליחות להעביר עד הסוף את האימה שעומדת בבסיסה של כת או הכוח הרוחני שיש לה על המאמינים שלה.
אחד הדברים היפים בסדרה הוא העיסוק שלה בשקר. כשאחד מחברי הכת מדבר עם בעל סמכות אסור לו להשפיל את העיניים לרצפה. אם אחד המאמינים מוריד את העיניים הדמות שמולו דורשת ממנו להרים את הראש. המבט כדבר שמחייב לומר אמת הוא כלי בעל כח משטור חזק ומשאיר את המאמינים בתלם. השקר, אותו דבר שבמובנים מסוימים כל הדמויות בסדרה מנסות לברוח ממנו או להשתמש בו כדי לברוח או להשתייך למקום מסוים. זה גם המבחן של הסדרה עצמה - להצליח להעביר את התחושה שהיא מסתכלת לדמויות שלה ישר בעיניים ולא נותנת לאקשן העשוי טוב לבלוע אותן.
סוגיית המפגש בין ישראלים ויהודים בחו"ל מעניינת והעיסוק בנושא טעון כמו כתות בפריים טיים לא מובן מאליו. למרות שהעלילה מתקדמת בקצב טוב, בינתיים נראה שחסר ל"בריחה" את התוספת שתהפוך אותה לזכירה באמת. סדרות שנכנסו לקאנון היו בדרך כלל כאלה בהן דמות אחת הצליחה להפנט מדינה שלמה דרך סגנון דיבור או התנהגות שנגע בצופים. עד כה לא נראה שב"בריחה" יש דמות כזאת למרות הקאסט המוצלח. עם כל הצדדים הטובים שבה, "הבריחה" כנראה לא תהיה הסדרה שתגרום לנו באמת לדבר על התופעה האכזרית שמרימה את הראש לכותרות אחת לכמה חודשים.
התרעות פיקוד העורף