יש רבים שסבורים כי ניתן היה להציל חיי עשרות מהנרצחים, אילו היו מעורבים בהחלטה רק שיקולים של חיי אדם ולא גם, אולי בעיקר, של הישרדות פוליטית. אחרים סבורים כי ממשלת ישראל והעומד בראשה פעלו באחריות עד להשגת העסקה הטובה ביותר שניתן היה להשיג בנסיבות העניין.
מה משותף לשתי הגישות המנוגדות האלה? שני דברים עיקריים: שתיהן לגיטימיות ושתיהן חסרות כל קשר לנאום המזוויע של מגל. כלומר - לא התוכן הוא עד התביעה הראשי כאן, אלא הסגנון.
זאת ואף זאת: בעידן שבו השערורייה היא שקובעת, אפילו מי שתבעו לפטרו לאלתר, רק שיחקו לידיו והעצימו את דמותו כשיצרו סביבו באז מטורף. יש לי תחושה שגם מגל עצמו נהנה כהוגן מהסערה.
כך עושים כולם?
אין זה משנה מה חושבים על אוריך - ואין זה משנה אפילו שהלה איים לתבוע כל מי שיפרסם את ההתכתבויות שנחשפו (במקביל לטענתו שהן לא נכונות, כלומר - נערכו מחדש כדי להביך אותו ואחרים), כי לכל אדם הזכות לפרטיות, גם למי שנתפסים על ידי מחנה כזה או אחר כרשעים גמורים.
תגובתו של סגל נחלקה לשתי טענות עיקריות: הראשונה היא שכך עושים כולם, כלומר - שאין בדברים משום חריג בנוף הסיקור הפוליטי. הטענה השנייה היא שהוא נוהג כך עם כולם. אילו היה נפרץ חשבון הווטסאפ שלו, הסביר, היו מוצאים התכתבויות דומות עם גורמים פוליטיים כמעט מכל מפלגה. אם הבעיה בפרשת מגל הייתה בעיקר הסגנון, הרי שבפרשת סגל היא התוכן: האם יש בהתכתבויות שלו עם אוריך משום פגם אתי?
בן שניהם
אלא שהדרישה לערוך בירור עם סגל, אולי אף להשעותו, גם אם נניח (לצורך הדיון בלבד) שהיא מגובה בעדויות על עבירות לכאורה מתחום האתיקה, היא נאיבית ממש כמו זו שדרשה להשעות משידור את מגל.
רישיון להרוג
אנו חיים בעידן של פאניקה מוחלטת במערכות החדשות שעדיין מתקשות להתאושש מהשתלטות פלטפורמות חדשות על שוק האקטואליה. הדבר הכי קרוב שיש להם לכוכבי העת הזאת, "משפיעני רשת", הם הטאלנטים שלהם. רוצה לומר, לפני שתאשימו את מגל או סגל בהריגה, דעו שממש כמו ג'יימס בונד, יש להם קידומת 00 לפני הספרה המזהה, כלומר "רישיון להרוג".
הזכרנו את מנצ'סטר סיטי מקודם, הנה סיפור על היריבה העירונית שלה, מנצ'סטר יונייטד. בסרט על הכוכב הגדול ביותר של כל הזמנים שלה, ג'ורג'י בסט, מסלק המנג'ר האגדי סר מאט באזבי, את הכוכב הבעייתי שלו, אחרי שהלה החמיץ עוד אימון בגלל ליל שתייה והוללות: "אף שחקן אינו גדול מהמועדון" הוא מטיח בו, רגע לפני שהוא מראה לו את הדלת.
גם אם היה פעם עידן שכזה בתקשורת הישראלית, הרי שהוא חלף עבר לו. אם להמשיך את הדימוי ממגרש הכדורגל:, הרי שהיום כבר פחות חשוב מי מביא תארים, אלא מי מוכר יותר חולצות.
התרעות פיקוד העורף