לצערי התוכנית ממשיכה באותו קו - מן הסתם שבמשדר ממוקד בחירות זה יהיה הנושא העיקרי, ואני בטוחה שהיה הרבה מאמץ למצוא את הבדיחות הכי מצחיקות ואת משחקי המילים הכי שנונים - וזה עדיין פשוט לא היה מספיק.
בתוכנית כזו כמובן פונים לסממנים פיזיים ולסטראוטיפים אישיותיים ברורים, אבל לזה קוראים באנגלית "low hanging fruit". האם זה הצופה הממוצע שצריך את כל האמת בפנים בפורמט של בדיחות חרושות שנשמעות בשיח הציבורי מדי יום, או שזה צוות הכותבים שהחליט שזאת השיטה הכי טובה להשיג צחקוקים בקהל או אפילו רק רייטינג?
ולפני שאתם קוטלים אותי, בואו נהיה כנים - אם דבר כזה היה קורה כשנתניהו או מי משותפיו היו באופוזיציה, עוד באותו הבוקר הם היו הופכים לוויראליים ברשתות החברתיות עם סרטונים וסיסמאות שיש להם מסר בסיסי אחד - הממשלה הזו צריכה לקפל את הבסטה ולחזור הביתה.
הפספוס הגדול של התוכנית היה לא להדגיש יותר מדי כמה האופוזיציה הנוכחית היא רופסת, חסרת תועלת וסופר מביכה (את זה ריכזו רק לתוך הדמות של יאיר גולן משום מה). אפילו נתנו להם יותר מדי קרדיט עם המצאת סלוגנים מתחרזים כמו "מי שמשתמט לא יושב בקבינט". הגיוני שיש יותר ביקורת על הממונים מאשר על אלו שעומדים נגדם, אבל יש גם הרבה מקום להוכיח שהיושבים באופוזיציה לא מנסים אפילו לעשות את תפקידם - ואני אומרת את זה בתור אחת שתצביע בלית ברירה ובחוסר חשק מוחלט לאחת מהמפלגות האלו בעוד שבועיים.
רגע של רפלקציה: האם אני, בתור קהל היעד האורגני של התוכנית, כבר הפכתי לקהת חושים וצינית מדי כדי לצחוק מהבדיחות של "ארץ נהדרת"? בהחלט ייתכן. המציאות הפכה לאבסורד ובכל יום שעובר אנחנו מקבלים תסריט מצוין לסרט בסגנון "משימה בלתי אפשרית", לפרק של "המשרד" או פשוט לדוקו פשע אמיתי - וקשה שלא להפוך לצינים במציאות כזו. ועדיין, איכשהו אני מרגישה שהתוכנית אפילו קצת מיצתה את עצמה, או לפחות צריכה מיתוג מחדש - הגיוני שהיא תעסוק לא מעט בפוליטיקה, אבל כשזה הופך לפרה החולבת העיקרית ולפעמים אפילו היחידה, בשלב מסוים (ואת זה לטעמי כבר עברנו מזמן) החלב מפסיק ומתחיל הצמא.
התרעות פיקוד העורף