"שלום" מציג את האמת על החברה הישראלית - למי שבוחר לראות אותה | טלי שטקלברג

הסרט הדוקומנטרי על שלום הקרנף מציג אותו כסוג של סמל פוליטי והקבלה למציאות של מדינת ישראל - אבל המיקרו-קוסמוס לכאורה שבגן החיות התנ"כי מפספס חלק די חשוב בחיי היום-יום שלנו

טלי שטקלברג צילום: אורטל אדרי
עקבו אחרינו
שלום הקרנף
שלום הקרנף | צילום: צילום מסך כאן 11
4
גלריה
רושדי עליאן וגלעד משה, עובדי גן החיות התנ''כי, מתוך הסרט ''שלום''
רושדי עליאן וגלעד משה, עובדי גן החיות התנ''כי, מתוך הסרט ''שלום'' | צילום: צילום מסך כאן 11

תוחלת חייו של הקרנף רחב-השפה היא כ-30–35 שנה בטבע וכ-40–45 שנה בשבי, מה שאומר ששלום הגיע כמעט לגבול העליון של תוחלת החיים הצפויה לו. הוא נולד ביום החתימה של הסכם השלום עם מצרים ב-26 במרץ 1979 (ומכאן גם שמו), והומת בגיל 44 ב-30 ביולי 2023.

בואו נדבר קצת על המתת חסד של בעלי חיים. מי מכם שהיו לו בבית (או שעדיין יש לו) חיות מחמד כמו חתולים וכלבים כנראה מכיר את הסיטואציה הקשה - בעל החיים רזה, בעל מראה שברירי, לא אוכל, לא מראה שכואב לו אבל זה ברור. ואז נפגשים עם הווטרינר - והוא ממליץ להרדים. הטענות: אין כבר איך לעזור לו, והרדמה בעצם "עושה לו טובה" כי היא מונעת ממנו סבל נוסף ומיותר. האומנם?

יש משהו די אגואיסטי במחשבה האנושית שאנחנו יודעים הכי טוב מתי הגיע זמנו של בעל החיים ללכת. מדובר גם ביצורים חיים שלעולם לא יוכלו לתת לנו הסכמה מפורשת למעשה הזה, ולכן לא משנה כמה יגידו לי שזה המעשה הנכון לעשות - תמיד יהיה לי קשה עם ההחלטה הזאת.

שלום הקרנף לאחר המתת החסד
שלום הקרנף לאחר המתת החסד | צילום: צילום מסך כאן 11

ועכשיו החלק הפוליטי שבסרט - יש מי שיגידו שהדמיון בין שלום לרושדי רב. הסרט הציג בצורה ברורה מאוד את שלום הקרנף ככלוא, וזאת המציאות. הייתה לו חצר להסתובב בה, אגם קטנטן להשתכשך בו, חיות ממינים שונים להיות איתן באינטראקציה, מזון בשפע וטיפול רפואי מסור - אבל כל חיה בגן חיות היא אסירה, לא סתם קוראים לסוג הגידול הזה "שבי". ואז מגיעה ההקבלה - רושדי הוא ממוצא פלסטיני, וגם הוא צולם בלא מעט שוטים סביב סורגים וביתנים סגורים, גם בזמן תפילה, כאילו כדי להמחיש שגם הוא (ובהכללה כל הפלסטינים) כלוא ביום-יום שלו.

אז אני הולכת להציג כאן את התמונה הפוליטית ההפוכה. גם רושדי וגם הישאם עושים את מה שהם אוהבים - מטפלים בבעלי חיים בגן החיות. בסרט הם וגלעד מריצים בדיחות ביניהם וגם מנהלים שיחות עומק מתוך דאגה לזולת ואמפתיה. כיוון שהגן מוצג כמיקרו-קוסמוס של החברה הישראלית והחיכוכים עם החברה הפלסטינית, עם שלל הביקורת שיש על ממשלת ישראל הנוכחית באשר לטיפול בפשיעה, לטנגו צריך שניים ולמערכת אכיפת החוק אין שום סיכוי במיגור שלה אם אין שיתוף פעולה מבפנים, בייחוד של אלו שמייחלים לעזרה. המכשול היחיד שעומד בפניהם הוא עצמי. ובהכללה, מי שרוצה להרגיש חופשי כנראה צריך להתעסק יותר בעשיית טוב.

עידן (אינו) וטופאק, הקרנפים בגן החיות התנ''כי
עידן (אינו) וטופאק, הקרנפים בגן החיות התנ''כי | צילום: צילום מסך כאן 11

אני חושבת שהסרט טוב בסך הכול. הוא לא ארוך מדי, כ-68 דקות, ויש בו הצגה אותנטית של היום-יום בגן החיות וגם של ההחלטות הקשות שלו. לצערי, קהל היעד שאמור לצפות בו ולהבין את המסר שאני ראיתי לא יצפה בו, וחבל. האפקט הרצוי במדינת ישראל יכול להתרחש בעזרת התבוננות בטיפול בבעלי חיים.

תגיות:
ירושלים
/
הסכסוך הישראלי פלסטיני
/
קרנף
/
גן החיות התנ"כי
/
כאן 11
/
מלחמת חרבות ברזל
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף