אסרף פתחה את התוכנית בזיכרון מימי נעוריה, כשהייתה מחכה מול המסך לפאנליסט היחיד שביטא את עמדתה. "כמה מילים לציבור הישראלי כולו. במשך שנים ארוכות התקשורת הישראלית הייתה מוטה וחדגונית. השנים האלה נמשכו עד ממש לא מזמן. גם אני, כנערה, זה היה לא ממש מזמן, הייתי צופה בייאוש בטלוויזיה, מחכה לתורו של האחד והיחיד שאומר מה שאני חושבת. איך זה הגיוני? הרי כל כך הרבה אנשים חושבים כמוני. למה יש רק אחד בפאנל שאומר את זה? ותמיד זה גם אותו אחד. תודה לך".
לדבריה, גם כשהתקשורת החלה לתת מקום לעמדות מגוונות יותר, חלק מהקולות שנכנסו לאולפנים עדיין נתפסו כבלתי לגיטימיים.
"השנים חלפו והתקשורת הישראלית התאזנה במעט, ואת מקומו של הצורך הבהול וההכרחי בגיוון ובאיזון תפסו תיקונים מסוגים שונים. התיקונים האלה עוד יעברו גלגולים, אבל העיוות המרכזי עוד נותר בעינו. כל כך הרבה אנשים וקולם לא נשמע, ואם הוא נשמע, הוא נחשב ללא לגיטימי".
והוסיפה "עכשיו קראתי בטור דעה בעיתון ‘הארץ’, כמובן, על למה צריך לפטר אותי. הכותבת ממש דאגה בתיאורים שלה. ‘מוריה זה מקרה חמור יותר. לוקחים אותה ברצינות’, היא כתבה. צודקת. לא תצליחו ליישר אותי, כלשונה. הטיעונים, המטען, האידאולוגיה הם הרבה יותר חזקים מכמה צייצנים וכותבי טורים".
בסיום המונולוג התייחסה אסרף להיעדרותו של ברקוביץ’ ואמרה לצופים מתי, הוא צפוי לחזור. "ברקו, איש אדיר ואדם יקר ללבי, לא יושב כאן היום בגלל התבטאות לא במקום שנאמרה על ידו אתמול בתוכנית. הוא ישוב בימים הקרובים. כאן ב’מוריה וברקו’ אנחנו נמשיך לנהל שיח עם כלל קצוות החברה הישראלית, בדגש על אלה שקולם, לצערי, כמעט ולא נשמע במקומות אחרים, על אף היותם רבים מאוד".
התרעות פיקוד העורף