"לכאורה זמן לא קצר", אמר עודד בן עמי בפתח "שש עם עודד בן עמי", והתכוון ל-28 הימים (עם אופציה להארכה) שניתנו לגדי איזנקוט כדי להרכיב ממשלה, "אבל למעשה הוא חולף ביעף". באותה מידה הוא היה יכול להתייחס ל-21 השנים שבהם הוא מגיש את תוכניתו היומית בחדשות 12. ככה זה כשנהנים. בן עמי יחגוג החודש יום הולדת 74. העוגייה של המדינה, כפי שטל פרידמן ו"ארץ נהדרת" צרבו אותו בתודעה לעד, הוא COOL וכבר עשה מסע או שניים בחיים ונראה שאינו חושש מהתמודדויות סבוכות, שאלה מילים שאמר בעצמו, אחת אחת, על גדי איזנקוט "הג'ולנצ'יק". בן עמי שורד לא רע בנוף תקשורתי סוער. אילה חסון מוצאת את עצמה מחוץ לכאן 11, יעקב אילון מחפש את דרכו בערוץ 16 ואברי גלעד מתפרק ומתעקם, אבל למי התקשר ג'ו ביידן מהבית הלבן כדי להודות לו על המחמאות שחלק על התנהלותו במהלך מלחמת חרבות ברזל? ומי מנווט יותר משני עשורים, ביד בוטחת ומגע קליל, מגזין יומי שתקוע ב"שש. שעה רקובה, לא יום ולא לילה", כדברי חנוך לוין? בדיוק. רק לצורך הדגמה סמלית, אתמול צלח בן עמי בלי טיפת זיעה שיבושי תמונה (בראיון עם נינו של הרב עובדיה יוסף) ושיבושי קול (בשיחה עם הכתבת ענבר טוויזר מהכנסת). טוויזר ניסתה ללא הצלחה לדווח על יום האוריינטציה לח"כים החדשים, עד שבן עמי הסתער על הגזרה וסיכם במילים "תאמינו לנו, הם באו, הם עשו אוריינטציה ולמדו איך נראית הכנסת מבפנים, ומחר הם יושבעו". מי צריך כתבים כשדובר צה"ל לשעבר יכול לדברר את כולם כל הזמן. "טיול אביב ביער זה לא יהיה", העיר בן עמי על פרויקט המנדט של הגולנצ'יק. דימוי מעט משונה, בהתחשב שעכשיו חורף ושיש יותר דובים מיער בסיפור הזה, או "באירוע הזה", כמו שפרשניו של בן עמי אוהבים לומר. אבל אצל בן עמי כל שידור הוא פיקניק. לירון זייד, כתבנו לענייני שטויות ודחקות (חתן שמשתולל בחתונתו בעקבות ניצחון של הפועל, פעוט שמחלק ברווזי גומי לסטלנים במידברן), התקיל אותו אפרופו אחת הזוטות: "תודה שזה גדול", ובן עמי נכנע והודה שזה גדול (למען הסר ספק: גדול זה לא היה), ואפילו נגרר בעל כורחו למשחק בינגו מביך ואפילו קצת משפיל שבו שובצו אמירותיו הקבועות לכאורה (כולל "גאווה ישראלית" ו"אייכותי" עם שני יודים, ואפשר להוסיף את נטייתו להמהם "זה מעניין" על דברי מרואיינים, גם כשאינו חושב כך, לעניות דעתי), ומלמל: "אוצר מילים מוגבל יש לי". אל תהיה קשה עם עצמך, עודד. ולחלופין דאג אולי להרגיע את ליצני החצר של "שש עם". הם מעייפים לפחות כמו הבהובי הקדימונים למופע של חיים אתגר, שהכתימו את מסך המהדורה ("האמת המטורפת על האהוב שחזר מהמתים", אלא מה). קשה שלא לחבב את המעורבות האישית והרגשית של בן עמי באייטמים. "זה חוק גיוס מאוד רדוד", הכריז בהקשר לבעיה העתיקה ההיא. "יוקר המחיה שלו נמצא בשמיים וערך הכסף שלו בתחתית התחתיות", התייחס בהתלהבות לאזרח האיראני הממוצע בראיון עם כתב האתר איראן אינטרנשיונל, באבק יצחקי (אלי פיניש כבר בחזרות על החיקוי), ואיכשהו נשמע כאילו הוא מדבר על האזרח הישראלי הממוצע. אלי אבידר והג'ל בשיער המשיכו בנדודיהם בין אולפנים. "הוא לוקח את הזמן", גילה המומחה לענייני אביגדור ליברמן, כאילו שלא הבחנו לבד, ו"הוא נוטה לבחור באופציה הכי פחות גרועה", הוסיף (כפי שעשה במוצ"ש גם ב"אברי ושרקי"), כאילו שזאת נטייה ייחודית לליברמן או המצאה חדשנית. "פוליטיקה היא מדע שאדם נורמלי לא מבין, אבל אנחנו הלא נורמליים", התרברב. קראו לנו לא נורמליים, אבל הבנו הכל, ובעיקר לא הופתענו ולא נופתע משום דבר. הדבר החדש היחיד במהדורה היה למעשה התספורת המוצלחת של המגיש. וגם הדגש החזק על "הכיוון החרדי", כפי שכינו אותו שם. מתי בפעם האחרונה ראיתם ניתוחי כותרות מעיתוני הקהילה החרדית, כמו "המודיע" ו"המבשר", שאישית הייתי בהלם מעצם העובדה שהם עדיין קיימים, ונציג של ערוץ חדשות (בוואטסאפ ובטלגרם) בשם "הערינג" שמקבל במה כה נדיבה? דג מלוח ועוגייה בכפיפה אחת. מנחם קולדצקי (אוראל צברי מחמם מנועים) פלט בלי משים סוג של סקופ שהרעיש את בן עצמי ואת אלי הירשמן, הכתב לענייני חרדים (שנראה כמו ברוקר חלקלק בוול סטריט). לטענתו, עשרות אלפי דתיים וחרדים לא גויסו לצה"ל מפני שהם "ימניים מדי". מה עושים עם המידע הזה? כוכב הערב היה הרב יאיר פארן, הנין של הרב עובדיה יוסף, לוחם מילואים שמאמין בגיוס חובה לחרדים ובשוויון מלא בנטל, והעובדה שהוא נראה כמו עוז זהבי ומדבר כמו מרטין לותר קינג מעוררת את התחושה שמנהיג פוטנציאלי נולד, ורק בשביל זה כבר היה שווה לבן עמי להגיע לעוד משמרת בעבודה.
התרעות פיקוד העורף