התגובה החריפה של התאגיד עוררה בי אי-נוחות. גוף ציבורי גדול רשאי להגן על עובדיו ועל העורך הראשי שלו, ובוודאי חייב לפעול מול איומים. ובכל זאת, יש משמעות לפער הכוחות כשהארגון כולו מתייצב בפומבי מול עובדת אחת. גם אם אותה עובדת מפורסמת, חזקה ומגובה בקהל ימני נאמן. דווקא ממערכת גדולה אני מצפה ליותר איפוק וליכולת לפתור מחלוקת בלי להפוך אותה למלחמת הודעות בתקשורת.
ההסלמה הזאת מעוררת אצלי תהייה אם היחסים כבר היו בשלים לפרידה, והאירוע רק סיפק לה את הרגע, או לתאגיד את הרגע המיוחל. זאת התרשמות שלי, אין לי מידע שמוכיח תכנון מוקדם של מי מהצדדים. ייתכן שכל אחד מהם פשוט התבצר בעמדתו עד שלא נשאר מרחב לפשרה. כך או כך, עצוב לראות מערכת ועיתונאית ותיקה מגיעות למצב שבו איש כבר אינו מסוגל לרדת מהעץ.
אני גם לא מקבלת את הניסיון שלה להציג את התאגיד כולו כגוף שאין בו מקום לימין. יש בו קולות שונים ועיתונאים בעלי השקפות שונות. אפשר לבקר את המינון, את הבחירות ואת היחס לעמדות מסוימות. בהחלט צריך לעשות זאת. אבל מחלוקת עם מגישה אחת אינה מספיקה כדי למחוק את העבודה של מערכת שלמה או לקבוע שכל מי שנותר בה משתתף בהשתקה.
ובאותה נשימה, איילה חסון מייצגת ציבור רחב שקולו חשוב. מקומו בשידור הציבורי טבעי והכרחי. הציבור הזה משלם על התאגיד וזכאי לפגוש בו גם השקפות שמבטאות אותו. אני לא מסכימה עם מרבית עמדותיה של חסון, לעיתים אני אפילו זועמת שהיא קוראת מדפי המסרים של הממשלה, ובכל זאת רוצה לראות אותה מתווכחת בזירה משותפת, מול שאלות קשות ועמדות אחרות. כך נראית בעיניי תקשורת שמכבדת את הצופים שלה.
דווקא כיהודים, עם שההיסטוריה שלו צרובה ברדיפה ובהכללות, אנחנו צריכים להיות רגישים במיוחד לאחריות של מילים. אין צורך להשוות בין תקופות כדי להבין את החובה הזאת. עיתונאית יכולה להיות חריפה, מקוממת ובועטת. היא גם חייבת לזכור שמאחורי ההגדרות הקבוצתיות נמצאות נשים שונות, עם חיים שונים וסיפורים שונים. לא כולן חומר גלם לעימות הפוליטי הבא.
לכן גם לא נכון לתאר את הפרשה כאילו חסון סירבה לכל התנצלות. אפשר לבקר את ההתנצלות שלה, לשאול אם הייתה מספקת ולדרוש הבהרה נוספת. אבל יש הבדל בין דיון מקצועי על אחריות לבין מאבק שבו כל צד צריך להוכיח מי יכופף את מי. בשלב מסוים נדמה שהציבור כבר צפה במאבק סמכויות, והנשים שעליהן דובר נעלמו כמעט לחלוטין מהתמונה.
ההחלטה שלה לעזוב אמיצה בעיניי. היא מוותרת על במה קיימת, ובשלב הזה טרם הודיעה על ביתה הבא. אין לי ספק שיש לה כוח משיכה: קהל נאמן, נוכחות טלוויזיונית ונכונות להילחם על עמדותיה. אלה נכסים שכל ערוץ מבין את משמעותם. עכשיו השאלה המעניינת היא היכן תוכל להפוך אותם לעיתונות טובה ולשיחה שתגיע גם מעבר למי שכבר מסכימים איתה.
התרעות פיקוד העורף