הרגע המביך אפילו יותר היה כשליאל גילה שכל ההשכמה הזו נועדה רק כדי להזמין אותו לאודישן. זה לא שהוא נכנס לנבחרת או משהו. וגם את האודישן הזה הוא עבר בקושי רב. איך אף אחד בהפקה לא בדק אותו קודם? תחשבו איזו השפלה זו הייתה יכולה להיות אם אחרי כל הסיוט הזה הוא בכלל לא היה עובר.
רגע לפני שהוא עלה לאודישן, אסי ורותם קיבלו מידע מודיעיני מאביו, שלפיו ליאל ובת זוגו לא ישנים באותה מיטה מתוך כבוד לאביו. מבחינתם זה היה אוצר, והם שמחו לשלוף אותו שוב ושוב. אני יודע שזה נאמר בצחוק, אבל בעיניי היה בזה משהו מאוד משפיל. ואז, אחרי טקס הזובור הארוך הזה, ליאל סוף סוף יכול היה להגשים את מטרתו ולשיר. הקול שלו ממש יפה ומיוחד, אבל לצערי היה משהו מעט מונוטוני ומשעמם בביצוע, ואולי זו גם בחירת השיר. הסכמתי עם קרן לגבי ההערה שלה על שמירת הקצב. וזו בדיוק הסיבה שלא צריך את כל הקשקשת מסביב. בסוף באנו לבחור נציג לאירוויזיון, ובזה צריך להתמקד.
ובנימה אישית, היה משהו בפרק הזה שהרגיש לי לא מהנה במיוחד. כאילו היה חסר בו הקסם שבדרך כלל יש ב"כוכב הבא". משהו בפורמט הרגיש קצת עייף, כאילו כולם כבר כל כך רגילים למקום שלהם ולדמות שהם מגלמים. מבחינה מקצועית, אין ספק שזו תוכנית המוזיקה הכי טובה במדינה. אבל בכל מה שקשור לריגוש, אני מרגיש שמשהו קצת הלך לאיבוד בדרך. אולי צריך קצת פחות תכנון, כדי שהדברים ירגישו פחות מאולצים. כך למשל, הבחירה להעיר מתמודד ב-03:00 בלילה. למה זה טוב בעצם? זה רק גורם להכול להרגיש מלאכותי כל כך.